25.11- ספר זכריה- פרק עשתי עשר- עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י.

ספר זכריה-פרק ראשון- הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י.

ספר זכריה- פרק שני- כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:

ספר זכריה- פרק שלישי- כִּֽי-אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה.

ספר זכריה- פרק רביעי- בְנֵֽי-הַיִּצְהָ֑ר.

ספר זכריה- פרק חמישי- בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר.

ספר זכריה- פרק שישי- עֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם.

ספר זכריה- פרק שביעי- חֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים.

ספר זכריה- פרק שמיני- וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ.

ספר זכריה- פרק תשיעי- הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם.

ספר זכריה- פרק עשירי- וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ.

ספר זכריה- פרק עשתי עשר- עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י.

ספר זכריה- פרק שנים עשר- יֹצֵ֥ר רֽוּחַ-אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ.

פרק עשתי עשר- עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י.

פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּאֲרָזֶֽיךָ: הֵילֵ֤ל בְּרוֹשׁ֙ כִּֽינָ֣פַל אֶ֔רֶז אֲשֶׁ֥ר אַדִּרִ֖ים שֻׁדָּ֑דוּ הֵילִ֙ילוּ֙ אַלּוֹנֵ֣י בָשָׁ֔ן כִּ֥י יָרַ֖ד יַ֥עַר (הבצור) הַבָּצִֽיר: ק֚וֹל יִֽלְלַ֣ת הָרֹעִ֔ים כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה אַדַּרְתָּ֑ם ק֚וֹל שַׁאֲגַ֣ת כְּפִירִ֔ים כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד גְּא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן:  כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י רְעֵ֖ה אֶתצֹ֥אן הַהֲרֵגָֽה: אֲשֶׁ֨ר קֹנֵיהֶ֤ן יַֽהֲרְגֻן֙ וְלֹ֣א יֶאְשָׁ֔מוּ וּמֹכְרֵיהֶ֣ן יֹאמַ֔ר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה וַאעְשִׁ֑ר וְרֹ֣עֵיהֶ֔ם לֹ֥א יַחְמ֖וֹל עֲלֵיהֶֽן: כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַליֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻםיְהוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶתהָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַדרֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶתהָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם:  וָֽאֶרְעֶה֙ אֶתצֹ֣אן הַֽהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽחלִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָאֶרְעֶ֖ה אֶתהַצֹּֽאן:  וָאַכְחִ֛ד אֶתשְׁלֹ֥שֶׁת הָרֹעִ֖ים בְּיֶ֣רַח אֶחָ֑ד וַתִּקְצַ֤ר נַפְשִׁי֙ בָּהֶ֔ם וְגַםנַפְשָׁ֖ם בָּחֲלָ֥ה בִֽי: וָאֹמַ֕ר לֹ֥א אֶרְעֶ֖ה אֶתְכֶ֑ם הַמֵּתָ֣ה תָמ֗וּת וְהַנִּכְחֶ֙דֶת֙ תִּכָּחֵ֔ד וְהַ֨נִּשְׁאָר֔וֹת תֹּאכַ֕לְנָה אִשָּׁ֖ה אֶתבְּשַׂ֥ר רְעוּתָֽהּ: וָאֶקַּ֤ח אֶתמַקְלִי֙ אֶתנֹ֔עַם וָאֶגְדַּ֖ע אֹת֑וֹ לְהָפֵיר֙ אֶתבְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶתכָּלהָעַמִּֽים:  וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַריְהוָ֖ה הֽוּא: וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִםט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִםלֹ֣א | חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶתשְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶלהַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וָֽאֶקְחָה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים הַכֶּ֔סֶף וָאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֶלהַיּוֹצֵֽר: וָֽאֶגְדַּע֙ אֶתמַקְלִ֣י הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖ת הַחֹֽבְלִ֑ים לְהָפֵר֙ אֶתהָֽאַחֲוָ֔ה בֵּ֥ין יְהוּדָ֖ה וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:  וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י ע֣וֹד קַחלְךָ֔ כְּלִ֖י רֹעֶ֥ה אֱוִלִֽי: כִּ֣י הִנֵּֽהאָנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֤וֹת לֹֽאיִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽאיְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֤ר הַבְּרִיאָה֙ יֹאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק: ה֣וֹי רֹעִ֤י הָֽאֱלִיל֙ עֹזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַלזְרוֹע֖וֹ וְעַלעֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה

לא מנוקד:

יא,א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך.  יא,ב הילל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדרים שדדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבצור (הבציר).  יא,ג קול יללת הרעים, כי שדדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שדד גאון הירדן.  {פ}

יא,ד כה אמר, יהוה אלהי:  רעה, את-צאן ההרגה.  יא,ה אשר קניהן יהרגן, ולא יאשמו, ומכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשר; ורעיהם, לא יחמול עליהן.  יא,ו כי לא אחמול עוד, על-ישבי הארץ–נאם-יהוה; והנה אנכי ממציא את-האדם, איש ביד-רעהו וביד מלכו, וכתתו את-הארץ, ולא אציל מידם.  יא,ז וארעה את-צאן ההרגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים, וארעה, את-הצאן.  יא,ח ואכחד את-שלשת הרעים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי.  יא,ט ואמר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תכחד, והנשארות, תאכלנה אשה את-בשר רעותה.  יא,י ואקח את-מקלי את-נעם, ואגדע אתו–להפיר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים.  יא,יא ותפר, ביום ההוא; וידעו כן עניי הצאן, השמרים אתי, כי דבר-יהוה, הוא.  {ס}

יא,יב ואמר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי–ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלשים כסף.  יא,יג ויאמר יהוה אלי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלשים הכסף, ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר.  יא,יד ואגדע את-מקלי השני, את החבלים–להפר, את-האחוה, בין יהודה, ובין ישראל.  {פ}

יא,טו ויאמר יהוה, אלי:  עוד קח-לך, כלי רעה אולי.  יא,טז כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ, הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הנצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק.  יא,יז הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה.  {פ}

.