10.4- ספר מלכים- ספר ראשון- מלכות שלמה- פרשת- חִירָ֨ם.

מות דוד.

מַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה.

לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט.

חִירָ֨ם.

הבית אשר בנה

בית יער הלבנון

אז יקהל שלמה.

בְּתָם– לֵבָ֣ב.

לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י

כִּֽי הָיְתָ֤ה סִבָּה֙

וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה.

ויסירה מגבירה

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם

כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה

יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים

קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת

וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ

כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר

נחה רוח אליהו

פרשת- חִירָ֨ם.

וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְצ֤וֹר אֶתעֲבָדָיו֙ אֶלשְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּלהַיָּמִֽים:  וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶלחִירָ֖ם לֵאמֹֽר:  אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶתדָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּתיְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת (רגלורַגְלָֽי:  וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע:  וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶלדָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַלכִּסְאֶ֔ךָ הֽוּאיִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי:  וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּלִ֨י אֲרָזִ֜ים מִןהַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִםעֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָתעֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים:  

וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶתדִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַלהָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה:  וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶלשְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁרשָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶתכָּלחֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים:  עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִןהַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽדהַמָּק֞וֹם אֲשֶׁרתִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶתחֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי:  וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּלחֶפְצֽוֹ:  וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽהיִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה:  

וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּרל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם:  וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּליִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:  וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַלהַמַּֽס:  

וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר:  לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַלהַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה:  וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית:  וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת:

פרשת חירם- לא מנוקד.

א ה,טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אתו משחו למלך תחת אביהו:  כי אהב, היה חירם לדוד–כל-הימים.  {ס}

א ה,טז וישלח שלמה, אל-חירם לאמר.  א ה,יז אתה ידעת את-דוד אבי, כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו, מפני המלחמה, אשר סבבהו–עד תת-יהוה אתם, תחת כפות רגלו (רגלי).  א ה,יח ועתה, הניח יהוה אלהי לי מסביב:  אין שטן, ואין פגע רע.  א ה,יט והנני אמר–לבנות בית, לשם יהוה אלהי:  כאשר דבר יהוה, אל-דוד אבי לאמר, בנך אשר אתן תחתיך על-כסאך, הוא-יבנה הבית לשמי.  א ה,כ ועתה צוה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככל אשר תאמר:  כי אתה ידעת, כי אין בנו איש ידע לכרת-עצים–כצדנים.  א ה,כא ויהי כשמע חירם, את-דברי שלמה–וישמח מאד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדוד בן חכם, על-העם הרב הזה.  א ה,כב וישלח חירם, אל-שלמה לאמר, שמעתי, את אשר-שלחת אלי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.  א ה,כג עבדי ירדו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דברות בים עד-המקום אשר-תשלח אלי ונפצתים שם–ואתה תשא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי.  א ה,כד ויהי חירום נתן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים–כל-חפצו.  א ה,כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים, מכלת לביתו, ועשרים כר, שמן כתית:  כה-יתן שלמה לחירם, שנה בשנה.  {פ}

א ה,כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דבר-לו; ויהי שלם, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם.  א ה,כז ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלשים אלף איש.  א ה,כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחדש חליפות–חדש יהיו בלבנון, שנים חדשים בביתו; ואדנירם, על-המס.  {ס}

א ה,כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נשא סבל; ושמנים אלף, חצב בהר.  א ה,ל לבד משרי הנצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלשת אלפים, ושלש מאות–הרדים בעם, העשים במלאכה.  {ס}

א ה,לא ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות, ליסד הבית–אבני גזית.  א ה,לב ויפסלו בני שלמה, ובני חירום–והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית.  {פ}

כפי שהקוראים באתר יודעים, האתר בבניה, יתכנו טעויות. עד שאחתום את העריכה, יש לקרוא מתוך הידיעה שיתכנו טעויות.

.