מות דוד.

מַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה.

לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט.

חִירָ֨ם.

הבית אשר בנה

בית יער הלבנון

אז יקהל שלמה.

בְּתָם– לֵבָ֣ב.

לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י

כִּֽי הָיְתָ֤ה סִבָּה֙

וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה.

ויסירה מגבירה

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם

כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה

יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים

קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת

וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ

כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר

נחה רוח אליהו

פרשת – אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל לַחֵ֑צִי חֲצִ֨י.

בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֵׁשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ אֵלָ֨ה בֶן–בַּעְשָׁ֧א עַל–יִשְׂרָאֵ֛ל בְּתִרְצָ֖ה שְׁנָתָֽיִם: וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ עַבְדּ֣וֹ זִמְרִ֔י שַׂ֖ר מַחֲצִ֣ית הָרָ֑כֶב וְה֤וּא בְתִרְצָה֙ שֹׁתֶ֣ה שִׁכּ֔וֹר בֵּ֣ית אַרְצָ֔א אֲשֶׁ֥ר עַל–הַבַּ֖יִת בְּתִרְצָֽה: וַיָּבֹ֤א זִמְרִי֙ וַיַּכֵּ֣הוּ וַיְמִיתֵ֔הוּ בִּשְׁנַת֙ עֶשְׂרִ֣ים וָשֶׁ֔בַע לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו: וַיְהִ֨י בְמָלְכ֜וֹ כְּשִׁבְתּ֣וֹ עַל–כִּסְא֗וֹ הִכָּה֙ אֶת–כָּל–בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֔א לֹֽא–הִשְׁאִ֥יר ל֖וֹ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֑יר וְגֹאֲלָ֖יו וְרֵעֵֽהוּ: וַיַּשְׁמֵ֣ד זִמְרִ֔י אֵ֖ת כָּל–בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֑א כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל–בַּעְשָׁ֔א בְּיַ֖ד יֵה֥וּא הַנָּבִֽיא: אֶ֚ל כָּל–חַטֹּ֣אות בַּעְשָׁ֔א וְחַטֹּ֖אות אֵלָ֣ה בְנ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֗וּ וַאֲשֶׁ֤ר הֶחֱטִ֙יאוּ֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִ֗יס אֶת–יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם: וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֵלָ֖ה וְכָל–אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא–הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל–סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

בִּשְׁנַת֩ עֶשְׂרִ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֥ךְ זִמְרִ֛י שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּתִרְצָ֑ה וְהָעָ֣ם חֹנִ֔ים עַֽל–גִּבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֥ר לַפְּלִשְׁתִּֽים: וַיִּשְׁמַ֤ע הָעָם֙ הַחֹנִ֣ים לֵאמֹ֔ר קָשַׁ֣ר זִמְרִ֔י וְגַ֖ם הִכָּ֣ה אֶת–הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּמְלִ֣כוּ כָֽל–יִ֠שְׂרָאֵל אֶת–עָמְרִ֨י שַׂר–צָבָ֧א עַל–יִשְׂרָאֵ֛ל בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה: וַיַּעֲלֶ֥ה עָמְרִ֛י וְכָל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ מִֽגִּבְּת֑וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל–תִּרְצָֽה: וַיְהִ֞י כִּרְא֤וֹת זִמְרִי֙ כִּֽי–נִלְכְּדָ֣ה הָעִ֔יר וַיָּבֹ֖א אֶל–אַרְמ֣וֹן בֵּית–הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׂרֹ֨ף עָלָ֧יו אֶת–בֵּֽית–מֶ֛לֶךְ בָּאֵ֖שׁ וַיָּמֹֽת: עַל-(חטאתו) חַטֹּאתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּבְחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לְהַחֲטִ֖יא אֶת–יִשְׂרָאֵֽל: וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י זִמְרִ֔י וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הֲלֹֽא–הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל–סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל לַחֵ֑צִי חֲצִ֨י הָעָ֜ם הָ֠יָה אַחֲרֵ֨י תִבְנִ֤י בֶן–גִּינַת֙ לְהַמְלִיכ֔וֹ וְהַחֲצִ֖י אַחֲרֵ֥י עָמְרִֽי: וַיֶּחֱזַ֤ק הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרֵ֣י עָמְרִ֔י אֶת–הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵ֖י תִּבְנִ֣י בֶן–גִּינַ֑ת וַיָּ֣מָת תִּבְנִ֔י וַיִּמְלֹ֖ךְ עָמְרִֽי: בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וְאַחַ֜ת שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֤ךְ עָמְרִי֙ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּתִרְצָ֖ה מָלַ֥ךְ שֵׁשׁ–שָׁנִֽים: וַיִּ֜קֶן אֶת–הָהָ֥ר שֹׁמְר֛וֹן מֵ֥אֶת שֶׁ֖מֶר בְּכִכְּרַ֣יִם כָּ֑סֶף וַיִּ֙בֶן֙ אֶת–הָהָ֔ר וַיִּקְרָ֗א אֶת–שֵׁ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה עַ֣ל שֶׁם–שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵ֖י הָהָ֥ר שֹׁמְרֽוֹן: וַיַּעֲשֶׂ֥ה עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיָּ֕רַע מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו: וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל–דֶּ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן–נְבָ֔ט (ובחטאתיו) וּבְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַכְעִ֗יס אֶת–יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם: וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י עָמְרִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְבוּרָת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹֽא–הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל–סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּשְׁכַּ֤ב עָמְרִי֙ עִם–אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ אַחְאָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו:

פרשת- אז יחלק העם-  לא מנוקד.

א טז,ח בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה:  מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה–שנתים.  א טז,ט ויקשר עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שתה שכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה.  א טז,י ויבא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלך, תחתיו.  א טז,יא ויהי במלכו כשבתו על-כסאו, הכה את-כל-בית בעשא–לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגאליו, ורעהו.  א טז,יב וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא.  א טז,יג אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו–אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלהי ישראל, בהבליהם.  א טז,יד ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  {פ}

א טז,טו בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חנים, על-גבתון אשר לפלשתים.  א טז,טז וישמע העם, החנים לאמר, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימלכו כל-ישראל את-עמרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא–במחנה.  א טז,יז ויעלה עמרי וכל-ישראל עמו, מגבתון; ויצרו, על-תרצה.  א טז,יח ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבא, אל-ארמון בית-המלך; וישרף עליו את-בית-מלך באש, וימת.  א טז,יט על-חטאתיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה–ללכת, בדרך ירבעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל.  א טז,כ ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  {פ}

א טז,כא אז יחלק העם ישראל, לחצי:  חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עמרי.  א טז,כב ויחזק העם, אשר אחרי עמרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלך עמרי.  {פ}

א טז,כג בשנת שלשים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עמרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים.  א טז,כד ויקן את-ההר שמרון, מאת שמר–בככרים כסף; ויבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדני ההר שמרון.  א טז,כה ויעשה עמרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכל אשר לפניו.  א טז,כו וילך, בכל-דרך ירבעם בן-נבט, ובחטאתיו (ובחטאתו), אשר החטיא את-ישראל:  להכעיס, את-יהוה אלהי ישראל–בהבליהם.  א טז,כז ויתר דברי עמרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  א טז,כח וישכב עמרי עם-אבתיו, ויקבר בשמרון; וימלך אחאב בנו, תחתיו.  {פ}