מות דוד.

מַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה.

לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט.

חִירָ֨ם.

הבית אשר בנה

בית יער הלבנון

אז יקהל שלמה.

בְּתָם– לֵבָ֣ב.

לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י

כִּֽי הָיְתָ֤ה סִבָּה֙

וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה.

ויסירה מגבירה

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם

כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה

יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים

קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת

וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ

כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר

נחה רוח אליהו

פרשת- קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת–כָּל–הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב: וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל–אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה–יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי–כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת–נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם: וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל–נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת–נַעֲר֖וֹ שָֽׁם: וְהֽוּא–הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם (אחת) אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת–נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר | רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי–לֹא–ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי: וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה–זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל: וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב: וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה | שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע–בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ: וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ | הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב: וַיָּבֹא–שָׁ֥ם אֶל–הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר–יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה–לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ: וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי–עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת–נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת–נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה: וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה: וַיְהִ֣י | כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה–לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ: וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי–עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת–נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת–נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת–חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל–אֲרָֽם: וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן–נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת–אֱלִישָׁ֤ע בֶּן–שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ: וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע: וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל–הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא–כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל–הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא–נָשַׁ֖ק לֽוֹ: וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת–אֱלִישָׁ֤ע בֶּן–שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים–עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו: וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת–הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה–נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה–עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ: וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת–צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ:

וּבֶן–הֲדַ֣ד מֶֽלֶךְ–אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת–כָּל–חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיַּ֗עַל וַיָּ֙צַר֙ עַל–שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ: וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל–אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה: וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר בֶּן–הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִֽי–ה֑וּא וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי–הֵֽם: וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר כִּדְבָרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכָל–אֲשֶׁר–לִֽי: וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּֽה–אָמַ֥ר בֶּן–הֲדַ֖ד לֵאמֹ֑ר כִּֽי–שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כַּסְפְּךָ֧ וּזְהָבְךָ֛ וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֖יךָ לִ֥י תִתֵּֽן: כִּ֣י | אִם–כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אֶשְׁלַ֤ח אֶת–עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת–בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ וְהָיָה֙ כָּל–מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ: וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵל֙ לְכָל–זִקְנֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּעֽוּ–נָ֣א וּרְא֔וּ כִּ֥י רָעָ֖ה זֶ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ כִּֽי–שָׁלַ֨ח אֵלַ֜י לְנָשַׁ֤י וּלְבָנַי֙ וּלְכַסְפִּ֣י וְלִזְהָבִ֔י וְלֹ֥א מָנַ֖עְתִּי מִמֶּֽנּוּ: וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֛יו כָּל–הַזְּקֵנִ֖ים וְכָל–הָעָ֑ם אַל–תִּשְׁמַ֖ע וְל֥וֹא תֹאבֶֽה: וַיֹּ֜אמֶר לְמַלְאֲכֵ֣י בֶן–הֲדַ֗ד אִמְר֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כֹּל֩ אֲשֶׁר–שָׁלַ֨חְתָּ אֶל–עַבְדְּךָ֤ בָרִֽאשֹׁנָה֙ אֶעֱשֶׂ֔ה וְהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹ֥א אוּכַ֖ל לַעֲשׂ֑וֹת וַיֵּֽלְכוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיְשִׁבֻ֖הוּ דָּבָֽר: וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ בֶּן–הֲדַ֔ד וַיֹּ֕אמֶר כֹּֽה–יַעֲשׂ֥וּן לִ֛י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑פוּ אִם–יִשְׂפֹּק֙ עֲפַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן לִשְׁעָלִ֕ים לְכָל–הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽי: וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֣אמֶר דַּבְּר֔וּ אַל–יִתְהַלֵּ֥ל חֹגֵ֖ר כִּמְפַתֵּֽחַ: וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְה֥וּא שֹׁתֶ֛ה ה֥וּא וְהַמְּלָכִ֖ים בַּסֻּכּ֑וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֶל–עֲבָדָיו֙ שִׂ֔ימוּ וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל–הָעִֽיר: וְהִנֵּ֣ה | נָבִ֣יא אֶחָ֗ד נִגַּשׁ֮ אֶל–אַחְאָ֣ב מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הְֽרָאִ֔יתָ אֵ֛ת כָּל–הֶהָמ֥וֹן הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה הִנְנִ֨י נֹתְנ֤וֹ בְיָֽדְךָ֙ הַיּ֔וֹם וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי–אֲנִ֥י יְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ בְּמִ֔י וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה–אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּנַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וַיֹּ֛אמֶר מִֽי–יֶאְסֹ֥ר הַמִּלְחָמָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽתָּה: וַיִּפְקֹ֗ד אֶֽת–נַעֲרֵי֙ שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֔וֹת וַיִּהְי֕וּ מָאתַ֖יִם שְׁנַ֣יִם וּשְׁלֹשִׁ֑ים וְאַחֲרֵיהֶ֗ם פָּקַ֧ד אֶת–כָּל–הָעָ֛ם כָּל–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים: וַיֵּצְא֖וּ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וּבֶן–הֲדַד֩ שֹׁתֶ֨ה שִׁכּ֜וֹר בַּסֻּכּ֗וֹת ה֧וּא וְהַמְּלָכִ֛ים שְׁלֹשִֽׁים–וּשְׁנַ֥יִם מֶ֖לֶךְ עֹזֵ֥ר אֹתֽוֹ: וַיֵּצְא֗וּ נַעֲרֵ֛י שָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּשְׁלַ֣ח בֶּן–הֲדַ֗ד וַיַּגִּ֤ידוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אֲנָשִׁ֕ים יָצְא֖וּ מִשֹּׁמְרֽוֹן: וַיֹּ֛אמֶר אִם–לְשָׁל֥וֹם יָצָ֖אוּ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֑ים וְאִ֧ם לְמִלְחָמָ֛ה יָצָ֖אוּ חַיִּ֥ים תִּפְשֽׂוּם: וְאֵ֙לֶּה֙ יָצְא֣וּ מִן–הָעִ֔יר נַעֲרֵ֖י שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֑וֹת וְהַחַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵיהֶֽם: וַיַּכּוּ֙ אִ֣ישׁ אִישׁ֔וֹ וַיָּנֻ֣סוּ אֲרָ֔ם וַֽיִּרְדְּפֵ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמָּלֵ֗ט בֶּן–הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם עַל–ס֖וּס וּפָרָשִֽׁים: וַיֵּצֵא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥ךְ אֶת–הַסּ֖וּס וְאֶת–הָרָ֑כֶב וְהִכָּ֥ה בַאֲרָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה: וַיִּגַּ֤שׁ הַנָּבִיא֙ אֶל–מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ הִתְחַזַּ֔ק וְדַ֥ע וּרְאֵ֖ה אֵ֣ת אֲשֶֽׁר–תַּעֲשֶׂ֑ה כִּ֚י לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה מֶ֥לֶךְ אֲרָ֖ם עֹלֶ֥ה עָלֶֽיךָ: וְעַבְדֵ֨י מֶֽלֶךְ–אֲרָ֜ם אָמְר֣וּ אֵלָ֗יו אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם עַל–כֵּ֖ן חָזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם–לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶֽם: וְאֶת–הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם: וְאַתָּ֣ה תִֽמְנֶה–לְךָ֣ | חַ֡יִל כַּחַיִל֩ הַנֹּפֵ֨ל מֵאוֹתָ֜ךְ וְס֣וּס כַּסּ֣וּס | וְרֶ֣כֶב כָּרֶ֗כֶב וְנִֽלָּחֲמָ֤ה אוֹתָם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם–לֹ֥א נֶחֱזַ֖ק מֵהֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֥ע לְקֹלָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן: וַֽיְהִי֙ לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה וַיִּפְקֹ֥ד בֶּן–הֲדַ֖ד אֶת–אֲרָ֑ם וַיַּ֣עַל אֲפֵ֔קָה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הָתְפָּקְדוּ֙ וְכָלְכְּל֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַיַּחֲנ֨וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל נֶגְדָּ֗ם כִּשְׁנֵי֙ חֲשִׂפֵ֣י עִזִּ֔ים וַאֲרָ֖ם מִלְא֥וּ אֶת–הָאָֽרֶץ: וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּאמֶר֮ אֶל–מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה–אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ אֲרָם֙ אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ יְהוָ֔ה וְלֹֽא–אֱלֹהֵ֥י עֲמָקִ֖ים ה֑וּא וְ֠נָתַתִּי אֶת–כָּל–הֶהָמ֨וֹן הַגָּ֤דוֹל הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי–אֲנִ֥י יְהוָֽה: וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַתִּקְרַב֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיַּכּ֨וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת–אֲרָ֛ם מֵאָה–אֶ֥לֶף רַגְלִ֖י בְּי֥וֹם אֶחָֽד: וַיָּנֻ֨סוּ הַנּוֹתָרִ֥ים | אֲפֵקָה֮ אֶל–הָעִיר֒ וַתִּפֹּל֙ הַחוֹמָ֔ה עַל–עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁבְעָ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ הַנּוֹתָרִ֑ים וּבֶן–הֲדַ֣ד נָ֔ס וַיָּבֹ֥א אֶל–הָעִ֖יר חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ הִנֵּֽה–נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי–מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמָתְנֵ֜ינוּ וַחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ וְנֵצֵא֙ אֶל–מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת–נַפְשֶֽׁךָ: וַיַּחְגְּרוּ֩ שַׂקִּ֨ים בְּמָתְנֵיהֶ֜ם וַחֲבָלִ֣ים בְּרָאשֵׁיהֶ֗ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל–מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ עַבְדְּךָ֧ בֶן–הֲדַ֛ד אָמַ֖ר תְּחִֽי–נָ֣א נַפְשִׁ֑י וַיֹּ֛אמֶר הַעוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י אָחִ֥י הֽוּא: וְהָאֲנָשִׁים֩ יְנַחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן–הֲדַ֔ד וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן–הֲדַ֔ד וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל–הַמֶּרְכָּבָֽה: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֡יו הֶעָרִ֣ים אֲשֶׁר–לָֽקַח–אָבִי֩ מֵאֵ֨ת אָבִ֜יךָ אָשִׁ֗יב וְ֠חוּצוֹת תָּשִׂ֨ים לְךָ֤ בְדַמֶּ֙שֶׂק֙ כַּאֲשֶׁר–שָׂ֤ם אָבִי֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וַאֲנִ֖י בַּבְּרִ֣ית אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיִּכְרָת–ל֥וֹ בְרִ֖ית וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ: וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל–רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא–שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאֶצְל֔וֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָאַרְיֵ֖ה וַיַּכֵּֽהוּ: וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ הָאִ֖ישׁ הַכֵּ֥ה וּפָצֹֽעַ: וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל–הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּאֲפֵ֖ר עַל–עֵינָֽיו: וַיְהִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ עֹבֵ֔ר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֜אמֶר עַבְדְּךָ֣ | יָצָ֣א בְקֶֽרֶב–הַמִּלְחָמָ֗ה וְהִנֵּֽה–אִ֨ישׁ סָ֜ר וַיָּבֵ֧א אֵלַ֣י אִ֗ישׁ וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמֹר֙ אֶת–הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה אִם–הִפָּקֵד֙ יִפָּקֵ֔ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ א֥וֹ כִכַּר–כֶּ֖סֶף תִּשְׁקֽוֹל: וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ: וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת–הָ֣אֲפֵ֔ר (מעל) מֵעֲלֵ֖י עֵינָ֑יו וַיַּכֵּ֤ר אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י מֵֽהַנְּבִאִ֖ים הֽוּא: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת–אִישׁ–חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ: וַיֵּ֧לֶךְ מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵ֛ל עַל–בֵּית֖וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֑ף וַיָּבֹ֖א שֹׁמְרֽוֹנָה:

פרשת- לא מנוקד.

א יט,א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אליהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב.  א יט,ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אליהו לאמר:  כה-יעשון אלהים, וכה יוספון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם.  א יט,ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם.  א יט,ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבא, וישב תחת רתם אחת (אחד); וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנכי מאבתי.  א יט,ה וישכב, ויישן, תחת, רתם אחד; והנה-זה מלאך נגע בו, ויאמר לו קום אכול.  א יט,ו ויבט, והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.  א יט,ז וישב מלאך יהוה שנית ויגע-בו, ויאמר קום אכל:  כי רב ממך, הדרך.  א יט,ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלהים, חרב.  א יט,ט ויבא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אליהו.  א יט,י ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל–את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  א יט,יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה.  א יט,יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה.  א יט,יג ויהי כשמע אליהו, וילט פניו באדרתו, ויצא, ויעמד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אליהו.  א יט,יד ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל–את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  {ס}

א יט,טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך–על-ארם.  א יט,טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאבל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.  א יט,יז והיה, הנמלט מחרב חזאל–ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע.  א יט,יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים:  כל-הברכים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו.  א יט,יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חרש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבר אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו.  א יט,כ ויעזב את-הבקר, וירץ אחרי אליהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאמי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך.  א יט,כא וישב מאחריו ויקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, ויתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אליהו–וישרתהו.  {פ}

א כ,א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלשים ושנים מלך אתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שמרון, וילחם, בה.  א כ,ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.  א כ,ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.  א כ,ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדני המלך:  לך אני, וכל-אשר-לי.  א כ,ה וישבו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמר:  כי-שלחתי אליך לאמר, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן.  א כ,ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדי אליך, וחפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.  א כ,ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש:  כי-שלח אלי לנשי ולבני, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.  א כ,ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם:  אל-תשמע, ולוא תאבה.  א כ,ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדני המלך כל אשר-שלחת אל-עבדך בראשנה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישבהו, דבר.  א כ,י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלהים וכה יוספו:  אם-ישפק, עפר שמרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגלי.  א כ,יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חגר כמפתח.  א כ,יב ויהי, כשמע את-הדבר הזה, והוא שתה הוא והמלכים, בסכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.  א כ,יג והנה נביא אחד, נגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נתנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.  א כ,יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסר המלחמה, ויאמר אתה.  א כ,טו ויפקד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתים שנים ושלשים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל–שבעת אלפים.  א כ,טז ויצאו, בצהרים; ובן-הדד שתה שכור בסכות, הוא והמלכים שלשים-ושנים מלך–עזר אתו.  א כ,יז ויצאו, נערי שרי המדינות–בראשנה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמר, אנשים, יצאו משמרון.  א כ,יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.  א כ,יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.  א כ,כ ויכו, איש אישו, וינסו ארם, וירדפם ישראל; וימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.  א כ,כא ויצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.  א כ,כב ויגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה:  כי לתשובת השנה, מלך ארם עלה עליך.  {פ}

א כ,כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלהי הרים אלהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נלחם אתם במישור–אם-לא נחזק, מהם.  א כ,כד ואת-הדבר הזה, עשה:  הסר המלכים איש ממקמו, ושים פחות תחתיהם.  א כ,כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונלחמה אותם במישור–אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקלם, ויעש כן.  {פ}

א כ,כו ויהי לתשובת השנה, ויפקד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.  א כ,כז ובני ישראל, התפקדו וכלכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשפי עזים, וארם, מלאו את-הארץ.  א כ,כח ויגש איש האלהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה, ולא-אלהי עמקים הוא–ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.  א כ,כט ויחנו אלה נכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.  א כ,ל וינסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותפל החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבא אל-העיר חדר בחדר.  א כ,לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל–אולי, יחיה את-נפשך.  א כ,לב ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ויבאו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.  א כ,לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, באו קחהו; ויצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.  א כ,לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשמרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרת-לו ברית, וישלחהו.  {ס}

א כ,לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-רעהו בדבר יהוה–הכיני נא; וימאן האיש, להכתו.  א כ,לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.  א כ,לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצע.  א כ,לח וילך, הנביא, ויעמד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.  א כ,לט ויהי המלך עבר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את-האיש הזה–אם-הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר-כסף תשקול.  א כ,מ ויהי עבדך, עשה הנה והנה–והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.  א כ,מא וימהר–ויסר את-האפר, מעל (מעלי) עיניו; ויכר אתו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.  א כ,מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שלחת את-איש-חרמי, מיד–והיתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.  א כ,מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבא, שמרונה.  {פ}