31.2- רות- לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת:

ר֑וּת- מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא- חלוקה לפרשות.

בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים.

רות- לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת:

הַגֹּאֵ֗ל.

רות- לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת:

וּֽלְנָעֳמִ֞י (מידע) מוֹדַ֣ע לְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז: וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל-נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה-נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳטָ֣ה בַשִּׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא-חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי: וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ: וְהִנֵּה-בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל-הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת: וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל-הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם-נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב: וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה-נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד-עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט: וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל-ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל-תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם-נַעֲרֹתָֽי: עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת-הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל-הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים: וַתִּפֹּל֙ עַל-פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה:  וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר-עָשִׂית֙ אֶת-חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל-עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא-יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:  יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר-בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת-כְּנָפָֽיו:  וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא-חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל-לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ:  וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן-הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט-לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר:  וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת-נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ:  וְגַ֛ם שֹׁל-תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן-הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ-בָֽהּ:  וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד-הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר-לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים:  וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן-לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר-הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ: וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר-עָשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז: וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא-עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת-הַחַיִּ֖ים וְאֶת-הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא: וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם | כִּי-אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם-הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר-לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם-כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל-הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר-לִֽי:  וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל-ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם-נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ-בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר:

וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד-כְּל֥וֹת קְצִֽיר-הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת-חֲמוֹתָֽהּ: וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ-לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב-לָֽךְ:  וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת-נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה-ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת-גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה:  וְרָחַ֣צְתְּ | וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ (שמלתך) שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ (וירדתי) וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל-תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת:  וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב-שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו (ושכבתי) וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין:  וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִ֥י אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶֽׂה:  וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ: וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב: וַיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו: וַיֹּ֖אמֶר מִי-אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל-אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה:  וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן-הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי-לֶ֗כֶת אַחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם-דַּ֖ל וְאִם-עָשִֽׁיר:  וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה-לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל-שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ:  וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י (אם) גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי: לִ֣ינִי | הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם-יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם-לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי-יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד-הַבֹּֽקֶר:  וַתִּשְׁכַּ֤ב (מרגלתו) מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם (בטרום) בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת-רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל-יִוָּדַ֔ע כִּי-בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן:  וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר-עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי-בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ-שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר:  וַתָּבוֹא֙ אֶל-חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי-אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד-לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה-לָ֖הּ הָאִֽישׁ:  וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ-הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י אַל-תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל-חֲמוֹתֵֽךְ: וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי-אִם-כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם:

לא מנוקד:

א ולנעמי מידע (מודע) לאישה, איש גבור חיל–ממשפחת, אלימלך:  ושמו, בעז.  ב ותאמר רות המואביה אל-נעמי, אלכה-נא השדה ואלקטה בשבלים–אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי.  ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקצרים; ויקר מקרה–חלקת השדה לבעז, אשר ממשפחת אלימלך.  ד והנה-בעז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עמכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה.  ה ויאמר בעז לנערו, הנצב על-הקוצרים:  למי, הנערה הזאת.  ו ויען, הנער הנצב על-הקוצרים–ויאמר:  נערה מואביה היא, השבה עם-נעמי משדי מואב.  ז ותאמר, אלקטה-נא ואספתי בעמרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבקר ועד-עתה–זה שבתה הבית, מעט.  ח ויאמר בעז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערתי.  ט עיניך בשדה אשר-יקצרון, והלכת אחריהן–הלוא צויתי את-הנערים, לבלתי נגעך; וצמת, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים.  י ותפל, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני–ואנכי, נכריה.  יא ויען בעז, ויאמר לה–הגד הגד לי כל אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום.  יב ישלם יהוה, פעלך; ותהי משכרתך שלמה, מעם יהוה אלהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו.  יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדני, כי נחמתני, וכי דברת, על-לב שפחתך; ואנכי לא אהיה, כאחת שפחתיך.  יד ויאמר לה בעז לעת האכל, גשי הלם ואכלת מן-הלחם, וטבלת פתך, בחמץ; ותשב, מצד הקצרים, ויצבט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותתר.  טו ותקם, ללקט; ויצו בעז את-נעריו לאמר, גם בין העמרים תלקט–ולא תכלימוה.  טז וגם של-תשלו לה, מן-הצבתים; ועזבתם ולקטה, ולא תגערו-בה.  יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבט את אשר-לקטה, ויהי כאיפה שערים.  יח ותשא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-לקטה; ותוצא, ותתן-לה, את אשר-הותרה, משבעה.  יט ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום, ואנה עשית–יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עמו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בעז.  כ ותאמר נעמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש–מגאלנו, הוא.  כא ותאמר, רות המואביה:  גם כי-אמר אלי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כלו, את כל-הקציר אשר-לי.  כב ותאמר נעמי, אל-רות כלתה:  טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר.  כג ותדבק בנערות בעז, ללקט–עד-כלות קציר-השערים, וקציר החטים; ותשב, את-חמותה.

א ותאמר לה, נעמי חמותה:  בתי, הלא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך.  ב ועתה, הלא בעז מדעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זרה את-גרן השערים–הלילה.  ג ורחצת וסכת, ושמת שמלתך (שמלתיך) עליך–וירדתי (וירדת) הגרן; אל-תודעי לאיש, עד כלתו לאכל ולשתות.  ד ויהי בשכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגלית מרגלתיו, ושכבתי (ושכבת); והוא יגיד לך, את אשר תעשין.  ה ותאמר, אליה:  כל אשר-תאמרי     (אלי), אעשה.  ו ותרד, הגרן; ותעש, ככל אשר-צותה חמותה.  ז ויאכל בעז וישת, וייטב לבו, ויבא, לשכב בקצה הערמה; ותבא בלט, ותגל מרגלתיו ותשכב.  ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת; והנה אשה, שכבת מרגלתיו.  ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנכי רות אמתך, ופרשת כנפך על-אמתך, כי גאל אתה.  י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי–היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון:  לבלתי-לכת, אחרי הבחורים–אם-דל, ואם-עשיר.  יא ועתה, בתי אל-תיראי, כל אשר-תאמרי, אעשה-לך:  כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את.  יב ועתה כי אמנם, כי אם (  ) גאל אנכי; וגם יש גאל, קרוב ממני.  יג ליני הלילה, והיה בבקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבקר.  יד ותשכב מרגלותו, עד-הבקר, ותקם, בטרום (בטרם) יכיר איש את-רעהו; ויאמר, אל-יודע, כי-באה האשה, הגרן.  טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עליך ואחזי-בה–ותאחז בה; וימד שש-שערים וישת עליה, ויבא העיר.  טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה–את כל-אשר עשה-לה, האיש.  יז ותאמר, שש-השערים האלה נתן לי:  כי אמר     (אלי), אל-תבואי ריקם אל-חמותך.  יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך יפל דבר:  כי לא ישקט האיש, כי-אם-כלה הדבר היום.

כפי שהקוראים באתר יודעים, האתר בבניה, יתכנו טעויות. עד שאחתום את העריכה, יש לקרוא מתוך הידיעה שיתכנו טעויות.

.