יְֽהוָ֗ה אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי: מזמור שישי.

בתפילתו של דוד שביקש שבורא עולם לא יוכיח אותו ברע , בדין בענישה מלמדת כחנך אב את בנו במשל חושך שבטו שונא בנו מאוד מענין דברי רחל המשוררת שכתבה את השיר תנ”כי פתוח בספר איוב:

רחל המשוררת כתבה ככה:

“למדנו גם אנו לקבל את הרע כקבל את הטוב

בברכה לאל שהכנו” רחל.

וזאת בהתיחסות ללמידה לאיוב שקיבל מכות גדולות מאוד,

בהמשך בתפילת רחל היא מבקשת להיות כמו איוב וגם כמו דוד במזמור זה:

יָגַ֤עְתִּי | בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה:

“לו כמוך נדע בהגה והי לפניו* לשפוך את השיח” רחל.

*לפני בורא עולם.

בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה

שְׂ

וכמו איוב בסופו של יום מבקשת רחל:

“וכמוך נבוא בחיקו האבהי את הראש העיף להניח”

וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא:

במזמור זה מבקש דוד שבמקרה זה התוכחה תהיה בטוב, ולא בהכאה, לא ביסורים ללמוד:

יְֽהוָ֗ה

אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי

וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

יש פה התוודות על חטא וכמודה בדבר מבקש דוד שהתוכחה של בורא עולם לא תהיה ביסורים וזאת כמקבל את הדבר, כמקבל את הענישה ואת יסורי החטא וזעם בורא עולם על חטאו, אך במקרה הזה מבקש המשורר שבורא עולם יחשוך שבטו ממנו.

יש שיסכימו עימי שדור הגלות למרות שהיה גולה, היתה קרבה גדולה יותר לתורתינו גם בשפת הכתיבה וגם בתוכן שירתו.

יש נסיגה בעת הזאת של כתיבה מהסוג של השיח עם התורה ממקום התורה, את השיר הזה כתבה רחל שספר התורה שלה פתוח בספר איוב וזאת בשירת אישה שטעמה את טעמה המר של הגלות.

לימודי מזמור שישי.