מזמור שישי.

לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל-הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

יְֽהוָ֗ה אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי:

וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד (ואת) וְאַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עַד-מָתָֽי:

שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ:

כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:

יָגַ֤עְתִּי | בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה:

עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל-צוֹרְרָֽי:

ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי:

שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח:

יֵבֹ֤שׁוּ | וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל-אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע:

יְֽהוָ֗ה אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי: מזמור שישי.

בתפילתו של דוד שביקש שבורא עולם לא יוכיח אותו ברע , בדין בענישה מלמדת כחנך אב את בנו במשל חושך שבטו שונא בנו מאוד מענין דברי רחל המשוררת שכתבה את השיר תנ”כי פתוח בספר איוב:

רחל המשוררת כתבה ככה:

“למדנו גם אנו לקבל את הרע כקבל את הטוב

בברכה לאל שהכנו” רחל.

וזאת בהתיחסות ללמידה לאיוב שקיבל מכות גדולות מאוד,

בהמשך בתפילת רחל היא מבקשת להיות כמו איוב וגם כמו דוד במזמור זה:

יָגַ֤עְתִּי | בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה:

“לו כמוך נדע בהגה והי לפניו* לשפוך את השיח” רחל.

*לפני בורא עולם.

בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה

שְׂ

תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא:

וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:

וכמו איוב בסופו של יום מבקשת רחל:

“וכמוך נבוא בחיקו האבהי את הראש העיף להניח”

וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא:

במזמור זה מבקש דוד שבמקרה זה התוכחה תהיה בטוב, ולא בהכאה, לא ביסורים ללמוד:

יְֽהוָ֗ה

אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי

וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

יש פה התוודות על חטא וכמודה בדבר מבקש דוד שהתוכחה של בורא עולם לא תהיה ביסורים וזאת כמקבל את הדבר, כמקבל את הענישה ואת יסורי החטא וזעם בורא עולם על חטאו, אך במקרה הזה מבקש המשורר שבורא עולם יחשוך שבטו ממנו.

יש שיסכימו עימי שדור הגלות למרות שהיה גולה, היתה קרבה גדולה יותר לתורתינו גם בשפת הכתיבה וגם בתוכן שירתו.

יש נסיגה בעת הזאת של כתיבה מהסוג של השיח עם התורה ממקום התורה, את השיר הזה כתבה רחל שספר התורה שלה פתוח בספר איוב וזאת בשירת אישה שטעמה את טעמה המר של הגלות.

יְֽהוָ֗ה אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי:

חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי:

וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד (ואת) וְאַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עַד-מָתָֽי:

שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ:

כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:

ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי:

שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח: תהלים מזמור שש.

:

אִישׁ הָיָה בְאֶֽרֶץ-עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה | הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָֽע: איוב.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה וַיָּבוֹא גַֽם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָֽם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּךְ בָּֽהּ: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָֽע: וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר הַֽחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִֽים: הֲלֹֽא-(את) אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָֽרֶץ: וְאוּלָם שְֽׁלַֽח-נָא יָֽדְךָ וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶֽךָּ: איוב.

בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִֽים: איוב.

לֹא-חָטָא אִיּוֹב

זאת גם תפילה:

בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: תהלים.

אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:

לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:

לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

ומשכך:

שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח: תהלים מזמור שש.

ומשכך:

ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי: תהלים מזמור שש.

אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה | יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי:

הַקְשִׁ֤יבָה | לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי-אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל:

יְֽהוָ֗ה בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ-לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה: מזמור חמישי.

יְֽהוָ֗ה בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ-לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה:

רִגְז֗וּ וְֽאַל-תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל-מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה: מזמור רביעי.

רִגְז֗וּ וְֽאַל-תֶּ֫חֱטָ֥אוּ

בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י

לעתים שיש דברים שבליבנו כמו שאומרים אז אנחנו כועסים רוגזים.. וזה נכון לרגוז ולא להיות שאננים לדבר ולכן גם השאננו היא חט באם אתה לא רוגז על תופעה , עוולה וכו’ ולא מתריע ולא מזהיר וכו, לכן הציווי:

רִגְז֗וּ וְֽאַל-תֶּ֫חֱטָ֥אוּ

בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י

מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר. מִי-נָתַן למשוסה (לִמְשִׁסָּה) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הֲלוֹא יְהוָה: זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: ישעיהו.

שהעם תועה בדרך לעתים יש להאזין לאחור למה נאמר בימי קדם , מה האור לנו ושוב הבחירה, נעשה ונשמע, או שלא..

הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ.: ישעיהו.

הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ: ירמיהו.

ובהמשך בנימה אישית כמו שאומרים יש מקומות שהשתיקה נכונה להם:

אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל-מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה: מזמור רביעי.

בזמן הזה של לפני השינה התפילה וגם האמירה שלנו לאמר שלא בקול נשמע,

יָגַ֤עְתִּי | בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה:

עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל-צוֹרְרָֽי:

ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי:

שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח: מזמור שישי.

גם שומע שלא בורא עולם מבקש לשפוט אותך לעתים בחוק שאינו שלך, שאינו מבורא עולם בעת שהעם אהב ריק ומבקש כזב..

לֹֽא-יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן:

תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ-דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב | יְהוָֽה: מזמור חמישי.

שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ: תהלים- מזמור שישי.

בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:

בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה–בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב, עִמָּךְ; וַתִּשְׁמָר-לוֹ, אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, כַּיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ–בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ: מלכים.

וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ.

וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ;

רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: תהלים.

לעתים גם האויב של ירא מבורא עולם ומייחל לחסדו.

המשל הכי טוב זה העם הפרסי.

בעת הזאת העם הפרסי הוא אויב לישראל.

אך כידוע לכולנו, העם הפרסי מאמין בבורא עולם וממלכיו כורש שעזר לעם ישראל להחלץ מגלות בבל ולעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש השני:

וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה: הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס–כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל–הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם–יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה–לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְוִיִּם; לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים, אֶת-רוּחוֹ, לַעֲלוֹת לִבְנוֹת, אֶת-בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם, בִּכְלֵי-כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת–לְבַד, עַל-כָּל-הִתְנַדֵּב. וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו. וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה. וְאֵלֶּה, מִסְפָּרָם: אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים, אֲגַרְטְלֵי-כֶסֶף אָלֶף, מַחֲלָפִים, תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. כְּפוֹרֵי זָהָב, שְׁלֹשִׁים– כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה; כֵּלִים אֲחֵרִים, אָלֶף. כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה–מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם: עזרא.

האויב הזה בעת הזאת גם מתפלל לבורא עולם גם מודה לבורא עולם על שמחותיו כעם ועל שמחות יחידים מהעם הפרסי.

כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:

גם בתקופה יותר מאוחרת הפרסים היו חברים לנו:

“לקראת סוף התקופה הפרתית, שנמשכה עד תחילת המאה ה-3 לספירה, התחזק בהדרגה מעמדה הרוחני של יהדות בבל אל מול מעמדה של הקהילה הישראלית. בתקופה זו החלו להתגבר בהדרגה גם הממצאים ההיסטוריים המאפשרים לנו ללמוד על חייהם של הקהילות המקומיות.^[2]

אחד הגורמים ליציבות של הקהילה היהודית בבבל, הייתה העובדה שהאזור נשלט מהמאה ה-3 ואילך על ידי האימפריה הסאסאנית הפרסית, שמנעה את ניסיונות הפלישה של הביזנטים והערבים, ושמרה במידה מסוימת על מוסדותיה האוטונומים של הקהילה היהודים תחת שלטונה, ובכך יצרה מקום מבטחים עבור יהודי ארץ ישראל הנרדפים, ובעיקר לאחר שהשלטונות הביזנטים ציוו על סגירת הסנהדרין בשנת 363, ורבים מיהודי ארץ ישראל נמלטו ממנה.” וויקפדיא.

שאילת נפש היא לא כלי מלחמה בישראל.

דוד המלך, אביו של שלמה הסיר שטן ופגע רע ואת המלך הזה אהב חירם מלך לבנון ועם המלך הזה שלמה עשה ברית.

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ–עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר–לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים–כַּצִּדֹנִים. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה–וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה. וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם–וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים–כָּל-חֶפְצוֹ. וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית: כֹּה-יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה. וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם: מלכים.

ועם העם הזה של חירם יש לנו מלחמות בעת הזאת.

“נורדאו, שנשא לאישה פרוטסטנטית, היה בהגדרתו יהודי מתבולל – שפסק מלקיים מצוות – בן לתרבות האירופית. הוא העיד על עצמו כי נמשך יותר לתרבות הגרמנית: ”בהגיעי לגיל חמש-עשרה, נטשתי את אורח החיים היהודי ואת לימוד התורה… היהדות נותרה עבורי לא יותר מזיכרון, ומאז חשתי עצמי תמיד גרמני, גרמני בלבד.“” וויקיפדיא.

תחשבו על כך שהשואה באה ממקום שנורדאו היה מזוהה עמו.

שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: תהלים- מזמור שישי.

לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: תהלים.

פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט: וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי: תהלים.

בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: תהלים.