וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:

אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:

הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבוע קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:

וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי–נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָל–הָעֵדָ֖ה עַל–הַנְּשִׂיאִֽים: וַיֹּאמְר֤וּ כָל–הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל–כָּל–הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם: זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא–יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל–הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

עם ישראל נדרש לקיים את השבועות או הבריתות שכרתו ונשבעו אבותיו. זאת גם סוג של ירושה של אבות, בדיוק כמו שהמשך של האמורי שעוונו לא היה שלם בעת אברהם הוקא מהארץ מסיבה זאת כ 400 שנים אחרי עוון אבותיו לעומת ישראל שירש בבזכות הבטחה לאברהם אברהם כ- 400 שנה לאחר מות אברהם.

מהמקום הזה צריך לחשוב על הדבר מבחינת האישורים שאתם נותנים למושלים בכם, צריך לישות כמה מעקות בתחום אישורי משילות לקבוע מערכת חוקים שהמושל בכם לא יתן זכויות לאנשים שאינם בני עמכם ויש להם אינטרסים ולא רק כלכליים על האדמה הזאת.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:

אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:

הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים, נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבועה קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:

הַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא–יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל–הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם:

דוד מקיים את רצונם של הגבעונים תוך שהוא מקיים את שבועתו ליהונתן :

וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לי) לָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם–שָׁא֣וּל וְעִם–בֵּית֔וֹ וְאֵֽין–לָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽה–אַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם: וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה–לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָל–גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתן) יֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן: וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַל–מְפִי–בֹ֖שֶׁת בֶּן–יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֑וּל עַל–שְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּן–שָׁאֽוּל: וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת–שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַת–אַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶת–אַרְמֹנִ֖י וְאֶת–מְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶת–חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת–שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן–בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי: וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ (שבעתים) שְׁבַעְתָּ֖ם יָ֑חַד (והם) וְהֵ֨מָּה הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים (תחלת) בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

הוא לא נותן להם להוקיע את בן יהונתן שמקיים שבועתו ליהונתן.

וַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַל–מְפִי–בֹ֖שֶׁת בֶּן–יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֑וּל עַל–שְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּן–שָׁאֽוּל:

ונותן להם את:

אֶת–אַרְמֹנִ֖י וְאֶת–מְפִבֹ֑שֶׁת – שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה.

וְאֶת–חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת–שָׁא֔וּל

חשוב לזכור ששבועה לבורא עולם או נדר זנ לא ענין של מה בכך שאומרים.. לא כל מילה שאנו אומרים היא שבועה או ברית, אך אם אדם כדי להוכיח אמינות נשבע בבורא עולם, מאוד חשוב שיקיים שבועה זאת, כי שאתה נשבע בבורא עולם ולא מקיים, אם ענישה על הדבר לא יהיה ערך לשבועה בבורא עולם, שרואים שאדם שנשבע בשם בורא עולם ולא מקיים שבועתו וננקם, יש יראה מהדבר, הדבר שומר על יכולת לקיים ברית בשבועה בבורא עולם שנותנת בטחון לעושים ברית בינהם.

שאדם נשבע בבורא עולם ולא מקיים הדבר יש בכך חטא של נשיאת שם האל לשווא.

צריך לחשוב על הדבר מבחינת שבועה בכנסת שנשבעים בספר התורה בטקס ההשבעה ולא מקיימים את הבטחותיהם לבוחרים.

לזכות ישראל אומר שנבחר שנשבע בספר התורה, בבורא עולם, לבוחריו ולא קיים, אין חובה על ישראל לקיים את ההבטחות והמתנות שהוא נתן למקורביו. כולל החוקים שחוקקו הליכוד ואוחנה וממשלת בנט והורוביץ להומואים.

באותה נשימה הגבעוני שבקש את זכויותיו ותבע נקמה שלא קוימה השבועה לו, צריך גם לקיים את שבועתו שלו:

וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל–הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

ושיזכור את מקומו.