לימודי תהלים- מזמור תשעה ושישים.

מזמור תשעה ושישים.

לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל-שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד:

הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד-נָֽפֶשׁ:

טָבַ֤עְתִּי | בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי:

יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי:

רַבּ֤וּ | מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:

אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא-נִכְחָֽדוּ:

אַל-יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י | קוֶֹיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל-יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל:

כִּֽי-עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי:

מ֖וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי:

כִּֽי-קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי:

וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי:

וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל:

יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר:

וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי-לְךָ֨ | יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב-חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ:

הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל-אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי-מָֽיִם:

אַל-תִּשְׁטְפֵ֤נִי | שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל-תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל-תֶּאְטַר-עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ:

עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי-ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי:

וְאַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי-צַר-לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי:

קָרְבָ֣ה אֶל-נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי:

אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל-צוֹרְרָֽי:

חֶרְפָּ֤ה | שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי:

וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ:

יְהִֽי-שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ:

תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד:

שְׁפָךְ-עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם:

תְּהִי-טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל-יְהִ֥י יֹשֵֽׁב:

כִּֽי-אַתָּ֣ה אֲשֶׁר-הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל-מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ:

תְּֽנָה-עָ֭וֹן עַל-עֲוֹנָ֑ם וְאַל-יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ:

יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל-יִכָּתֵֽבוּ:

וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי:

אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם-אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה:

וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס:

רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם:

כִּֽי-שֹׁמֵ֣עַ אֶל-אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת-אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה:

יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל-רֹמֵ֥שׂ בָּֽם:

כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ:

וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ-בָֽהּ:

כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ: מזמור תשעה ושישים.

צריך לחשוב על הדבר מבחינת העת הזאת שחזרנו, האם זאת העת שישראל בירושלים האם מתוך הזה אנו בירושלים:

כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן

האם זה הבונה והאם הבנה בונה על פי הוראות “המתאר” :

וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה

האם הבניה הנבנית בעת הזאת ושמעט קדמה לזאת בירושלים, היא בניה ככונה נהיות נכונה לעת הזאת:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:  אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:  הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:  שׁוּבָה יְהוָה אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב: תהלים.

ברור לכולנו שאם הבינוי לא יהיה נכון בעת שוב בורא עולם להושיע את ציון ברור לך שיהרסו הרבה מבנים ללא צו הריסה.. בלי עניינים .. אז לכן צריך לבנות ככה שבורא עולם לא יהרוס, כארץ יסדה לעולם..

אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה: אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה | אַף-שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: מזמור שישה ושמונים.

נקודה למחשבה,

בורא עולם הבדיל אתכם מהגויים, ברור שאם אתם ככל הגויים, אתם לא יכולים להאיר לגויים..

מבחינת מלחמתה של תורה, תלמידי הישיבות משתמטים משרות צבאי.

חבל על הכסף שלכם, תתנו את הכסף לעניים , עם ישראל.

נקודה.

וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּֽוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃ וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹֽא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֨לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃ וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָֽאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹֽשְׁבֶֽיהָ׃ וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם׃ כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּֽוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃ וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֨רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃ כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָֽעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃ וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵֽחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ ויקרא.

מר רב,

שאתה מכין תלמידים לבר מצווה, לאיזה מצוות אתה מכין אותם לקיים כשאתה לא עושה דבר שאיש השוכב את זכר משכבי אשה הוא שר משפטים ושר בריאות, איזה מצוות אתה מלמד אותם לעשות.

חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי;    בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי.
וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי;  וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם: תהלים.

האוחזין בתורה בעת הזאת למעשה מעצבים את הדעת של ישראל לא להתנגד לחטא מאוד גדול שמתקיים בירושלים:

אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע;    וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי.
אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה;    נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ: תהלים.

כפי הנראה, אנשים אלה לא יתפללו את תפילת פנחס לעצור את המגפה:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.  וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.  וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם–אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה–אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם–תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

תראה מר רב,

ברור שיש בעיה בירושלים, ברור שההאנשים שנמצאים במקום של החרדים לדבר תורה ואוחזין בתורה כמקבלי תרומות ומעשרות מהעם, לא ערים לה, אם היו ערים לה היו עושים מעשה, אם אתה מתעורר בעת הזאת לדבר, תשיל מעליך את מידת הגאווה שמביאה אותך לשים מוקשים למוכיחה בשער, וקום עשה מעשה.

אני אשה, אני לא יכולה לעשות זאת, זה תפקיד של גברים.

כרגע לא רואים אור מכם, נקווה שבורא עולם יעזור ולא יהיה אסון:

כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ:

וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ-בָֽהּ: תהלים מזמור תשעה ושישים.

רַבּ֤וּ | מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:

אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא-נִכְחָֽדוּ: תהלים- מזמור תשעה ושישים.

אֲשֶׁ֥ר לֹא-גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב:

מה זאת אומרת להשיב משהו שלא גזלת:

מישהו נתן לך משהו יכול להיות מתנה ליום ההולדת, מתנה לארוע כזה או אחר שלך.

נותן כזה שיש להשיב לו, הוא נותן ומבקש משהו בתמורה, שאתה לא רוצה לתת לו אך זאת מטרת המתנה.

הוא יכול להיות האדם הזה:

 וַיֹּאמֶר מֶֽלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָֽרְכֻשׁ קַח לָֽךְ: בראשית.

הוא יכול להיות האדם הזה:

וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל.

בשדי התרומות נגעלו שאול ויהונתן.

ומפה אולי אפשר להבין את האיסור לאכול מעשיו שמכר בכורתו:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:  רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה: וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: בראשית.

והוא יכול להיות האדם הזה:

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תהלים.

האדם שרוצה את הזכות שלך להוושע ממך, כמו מלך סדום שרצה את נפשו של אברהם.. לקנות את צדקתו.

אמר יפה בדבר- חליל ג’יבראן-

“כמה עוור הוא האדם שנותן לך מכיסו כדי לקחת מליבך.”

“מחשיבים אותי למשוגע כי אינני מוכן למכור את ימיי בכסף, ואני מחשיב אותם למשוגעים כי הם חושבים שימיי נמכרים בכסף”.

קָרְבָ֣ה אֶל-נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי: תהלים- מזמור תשעה ושישים.

הרבה מאיתנו שאומרים את המילה למען והטיות הפועל שלה, אומרים זאת לאנשים שאנחנו אוהבים ולמענם עושים כך וכך.. כדי להטיב עמם למען יהיה להם טוב..

ברור שלא כך למען אויבנו, .לאוייבנו אנחנו עושים למען לא יהיה להם טוב…

ומי היו אויביו של דוד:

הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:  תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי: תהלים.

ומשכך:

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת: שמואל

וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ- תהלים- מזמור תשעה ושישים.

(הלמידה ממזמור זה, היא בהקשר לשפה).

ההתאמה בין חרפה לחורף.

גם בהקשר הזה:

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: פרשת נח.

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע: פרשת נח.

להמשך קריאה:

לימודי תהלים- ליום השלושה עשר לחודש.

בְּךָֽ-יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל-אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה-אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי: תהלים- מזמור תשעה ושישים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ: וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: פרשת נח.

חשבתם פעם על כך שזרע עשיו מתבייש באביו ולא מכבד את אביו ולא קורא לילדיו בשמו. עוד לא שמעתי על אדם בעולם שקרא לבנו עשיו.

זרע יעקב לא מתבייש באביו. זרע עשיו כן. עד כדי כך שאני טוענת שיש מזרע עשיו שהשים לבניו שמות מיעקב ומזרע יעקב.

זרע עשיו מתעב את עשיו. לא מכבד את אביו.

אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָֽיו: עובדיה.

כִּֽי-שֹׁמֵ֣עַ אֶל-אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת-אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה:

יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל-רֹמֵ֥שׂ בָּֽם:

כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים | י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ:

וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ-בָֽהּ: תהלים ל- פרשת הַמִּנְחָה֙-בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙.

אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל-צוֹרְרָֽי:

חֶרְפָּ֤ה | שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי: תהלים ל- פרשת הַמִּנְחָה֙-בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙.

תראה,

לא היה בבית המשפט מי שיצדיק את העני והאביון שנאלצו לגנוב כדי להאכיל את ילדיהם.

אך כן היה מי שהעליב את העני בעיני ילדיו.

כמו שהיה מי שביקש להעליב את הנאנסת.

ברבות הימים היו גם שופטים שביקשו לחוס על ילדי עשירים שאנסו בגלל מעמדם הסוציואקונומי.

היו שעשו מאבות עניים מושפלים לעיני ילדיהם ואף אימצו אותם לאחר מכן או הטו את לב ילדיהם נגד אבותיהם, או גרמו לבן העניים להתבייש באבותיהם גם בשל מוצאם הגלותי.

צריך לחשוב מדוע בחרו במאי הסרט חסמבה להלביש מבטא מזרחי ומראה מזרחי לזורקין. היה אפשר לעשות אדם ללא מבטא וללא סממנים של יוצאי גלות מרוקו. בחרתם שלא.

לא נשכח ולא נסלח- משל ורמוס.

.