מזמור שנים ושלושים ומאה.

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר-יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל-עֻנּוֹתֽוֹ:

אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב:

אִם-אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם-אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל-עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי:

אִם-אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה:

עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב:

הִנֵּֽה-שְׁמַֽעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי-יָֽעַר:

נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו:

קוּמָ֣ה יְ֭הוָה לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ:

כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶ֑דֶק וַחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ:

בַּ֭עֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל-תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ:

נִשְׁבַּֽע-יְהוָ֨ה | לְדָוִ֡ד אֱמֶת֮ לֹֽא-יָשׁ֪וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא-לָֽךְ:

אִֽם-יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ | בְּרִיתִי֮ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם-בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי-עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא-לָֽךְ:

כִּֽי-בָחַ֣ר יְהוָ֣ה בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ:

זֹאת-מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי-עַ֑ד פֹּֽה-אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ:

צֵ֭ידָהּ בָּרֵ֣ךְ אֲבָרֵ֑ךְ אֶ֝בְיוֹנֶ֗יהָ אַשְׂבִּ֥יעַֽ לָֽחֶם:

וְֽ֭כֹהֲנֶיהָ אַלְבִּ֣ישׁ יֶ֑שַׁע וַ֝חֲסִידֶ֗יהָ רַנֵּ֥ן יְרַנֵּֽנוּ:

שָׁ֤ם אַצְמִ֣יחַ קֶ֣רֶן לְדָוִ֑ד עָרַ֥כְתִּי נֵ֝֗ר לִמְשִׁיחִֽי:

א֭וֹיְבָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ:

עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב:

לאחר שהתושבים היהודים ביפו מכרו את בתיהם להשקעה היה זמן שהבתים האלה היו ריקים ולא היו עוד יהודים ביפו ברמה כזאת שבית הכנסת עץ יעקב ננטש. בעת הזאת לאחר שהרבה מהמשקיעים שיפצו את הבתים למגורים התחילו לשפץ את בית הכנסת בשביל המתנחלים החדשים. אותה תופעה נראתה בתל אביב ושלאחר שמשקיעים צרפתים קנו שם דירות חזרו להתפלל בבתי כנסת שנינטשו בעיר.

משיחה עם בחור מיפו שמעתי מקרה מאוד מעניין מבחינה משפטית.

ביפו היו הרבה יהודים וערבים שגרו בדירות עמידר.

והם קיבלו הצעה מעשירים לוותר על הזכות של הדיור מעמי-דר ביפו ובתמורה העשיר נתן להם כסף והעשיר קנה את הדירה מעמי-דר.

כל הקומבינה הזאת נעשתה בגיבוי עמידר כנראה גם עם הבטחה מוצקה שנתנה בטחון לעשיר לתת כסף לדיירי עמי-דר ביפו וגם היה בה בטחון מסחרי.

לדיירי עמידר היה בטחון מלא שלאחר שיפנו את הדירה הם יקבלו את הכסף.

אני ובן שיחי הסכמנו שאם הם לא היו עניים הם לא היו מוכרים וגם הם היו יכולים לעשות את בתיהם יפים יותר, אם היה כסף לשפץ..

ההצעה היתה נדיבה מאוד, עם הכסף הם יכלו לקנות שתי דירות שלא ביפו. והמשפצים שהיו לרוב ערבים גם עשו כסף כמו שאומרים…

הדרך שנעשה הפינוי והרכישה היא דרך שרק עשירים יכלו לקנות ביפו.

הדבר הביא להתנחלות עשירים ולעליית מחירים ביפו, כזאת שהדור הצעיר מיפו לא יכול לקנות דירה בעיר הולדתו.

הדבר מאפיין את פועל העשירים בעת הזאת, התופעה של פינוי כזה נראתה גם בגבעת עמל שתושביה היהודים הקודמים גורשו משם, ועל האדמה התנחלו עשירי הארץ. ואותו הדבר עם תושבי ליפתא.

אני והבחור הסכמנו שזאת בעיה של יהודים וערבים, זאת לא תלונה נגד יהודים. זאת תלונה נגד עשירים.

עם המתנחלים האלה יש בעיה גם ליהודים וגם לערבים.

הבחור שדיברתי איתו הוא בחור מוסלמי.

לא נראה לי שבח’ארת אל יהוד היו מתנחלים מוסלמים.

בחשיבה ראשונה זה טוב שמשפצים את בית הכנסת ושתחזור התפילה בו, מצד שני המתפללים לא כל כך נאים בעיני..

דיברתי עם בחורה דוסית עם מבטא צרפתי בים, אמרתי לה שכמו שמאשימים אישה עם בקיני בחוסר צניעות אפשר להאשים גבר שהולך עם בקיני את אותה האשמה.. אמרה נכון.. אז אמרתי לה לפני חטא גן עדן היו אדם וחווה ערומים ולא התבוששו, לאחר חטא גן עדן התביישו בערומם וכיסו מבושיהם.. אמרה סליחה אני לא מבינה עברית..

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר-יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל-עֻנּוֹתֽוֹ:

אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב:

אִם-אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם-אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל-עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי:

אִם-אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה:

עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב: תהלים- מזמור שנים ושלושים ומאה.

צריך לחשוב על זה:

עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב

בהקשר של זה:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי: וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ

צריך לחשוב על זה

מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ

בהקשר לדוד שנשבע השבועה הזאת ונלחם את המלחמה הזאת:

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר-יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל-עֻנּוֹתֽוֹ:

אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב:

אִם-אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם-אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל-עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי:

אִם-אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה: תהלים- מזמור שנים ושלושים ומאה.

כדי שזה יתקיים:

עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב: תהלים- מזמור שנים ושלושים ומאה.

איזו מלחמה נלחם דוד כדי לקיים את שקיים שלמה בנו:

נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו:

קוּמָ֣ה יְ֭הוָה לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ:

כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶ֑דֶק וַחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ: תהלים- מזמור שנים ושלושים ומאה.

תהלים- מזמור חמישה ושלושים ומאה. – לימודי תורה. (peacetimeradio.info)

בשורה התחתונה-

מפרי בטנך, מאב לבן.

אתה מושל באשתך הבטן שלה היא בטנך.

תגיד מה אם תלך האשה בעת שגם בטנה בבעלות בעלה להזריע עצמה אצל איש שאינו בעלה,

גם על כך יש חוקה- אם הזריע בה איש שאינו בעלה בעת שהיה לה בעל הילד ממזר ואינו יורש את בעל האשה הנואפת.

עכשיו תקראו את הסימוכין:

כִּֽי-בָחַ֣ר יְהוָ֣ה בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ: תהלים ליום השבעה ועשרים לחודש.

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד: מגילת רות.

אִֽם-יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ | בְּרִיתִי֮ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם-בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי-עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא-לָֽךְ: תהלים ליום השבעה ועשרים לחודש.

אִֽם

בְּרִיתִי֮

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: בראשית.

וְעֵדֹתִ֥י

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם: יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהֹוָה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: דברים.