מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה:

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן:

אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָ֝רָתִ֗י לְפָנָ֥יו אַגִּֽיד:

בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י | רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח-ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי:

הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֮ וְאֵֽין-לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי:

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים:

הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל-רִנָּתִי֮ כִּֽי-דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי:

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן: מזמור שנים וארבעים ומאה.

ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה

אֶל-יְהוָ֣ה

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים: מזמור שנים וארבעים ומאה.

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה

אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה

דוד זעק לבורא עולם במצוקתו, הוא ביקש תשועה מבורא עולם.

כשהיה בין המיצרים שהכל סגר עליו:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ

ומשכך הזוכה ךתשועה מבורא עולם הוא האדם הזה:

בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי:

הוא בקש את הכתרת הצדיקים:

יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים

הוא ביקש להיות מלך לצדיקים במשל ראש לאריות ולא לשועלים.

ברכת יעקב ליהודה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: בראשית.

דוד הוא משבט יהודה וזרעו הוא ראש ליהודה.

הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל-רִנָּתִי֮ כִּֽי-דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת-שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי: תהלים ליום התשעה ועשרים לחודש.

דלותי מהמלה- דל המיחוסת לעוני, על כל סוגיו גם ביחס לחלש לעומת החזק ממנו.