לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב:

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: מזמור שלושה וחמישים.

הצעת מחשבה על הדבר במשל איזבל:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן: וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל–נָב֣וֹת | לֵאמֹר֩ | תְּנָה–לִּ֨י אֶֽת–כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי–לִ֣י לְגַן–יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה–לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה:  וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל–אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת–נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ: וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל–בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל–הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר–דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא–אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת–נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל–מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת–פָּנָ֖יו וְלֹֽא–אָ֥כַל לָֽחֶם: וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה–זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם: וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי–אֲ֠דַבֵּר אֶל–נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה–לִּ֤י אֶֽת–כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם–חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָה–לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא–אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת–כַּרְמִֽי: וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל–לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת–כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:

אחאב רצה את כרם נבות.

נבות לא רצה למכור לו:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן: וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל–נָב֣וֹת | לֵאמֹר֩ | תְּנָה–לִּ֨י אֶֽת–כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי–לִ֣י לְגַן–יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה–לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה:  וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל–אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת–נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ: 

חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת–נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ: 

למקום הזה נכנסה איזבל ואמרה לו ככה:

וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל–לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת–כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:

שהוא, אחאב, יתעסק עם ענייני הממלכה, שהוא לא ילכלך את ידיו בדבר, והיא תעשה את  את העבודה בשבילו והיא והצוות שלה פעלו לדבר.

בסופו של יום:

 וַיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר: ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר–יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ: וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם–יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת–דָּמְךָ֖ גַּם–אָֽתָּה: וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל–אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: הִנְנִ֨י (מבי) מֵבִ֤יא אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל: וְנָתַתִּ֣י אֶת–בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן–נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן–אֲחִיָּ֑ה אֶל–הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת–יִשְׂרָאֵֽל: וְגַ֨ם–לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת–אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל: הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם: רַ֚ק לֹֽא–הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁר–הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ: וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת–הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם–שַׂ֥ק עַל–בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט:  וַֽיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר: הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי–נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי–נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא-(אבי) אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל–בֵּיתֽוֹ:

למרות שאחאב לא לכלך את ידיו ולמרות שנכנע לבורא עולם, מלכותו נקרעה מיד בנו.

יש מנהיגים כאלה שיש להם את הצוות כצוות איזבל, שמלכלך ידיו למען רצונות המלך, כחושב שהמלך לא מתלכלך ומשכך ימשיך לפרנס אותם ממקום המלך וממקומות אנשי המלך , חשוב שאלה יזכרו, המלך לא טהור, לא נקי ומשכך הדין:

וַֽיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר: הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי–נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי–נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא-(אבי) אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל–בֵּיתֽוֹ:

זאת אומרת שאם אחאב לא היה נכנע מלכותו היתה נקרעת בימיו ולא בימי בנו:

אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל–בֵּיתֽוֹ:

כמו עם הקרבת מלך מואב, מלך מואב הקריב את בנו ולא בן של מישהו מהצוות שלו..

כך עם אחאב, הרעה על בנו, לא על בני הצוות שלו.

מלכים- ספר ראשון- מלכות אסא ואחאב- פרשת- כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל. 

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים: כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד: מזמור שלושה וחמישים.

הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ–    טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ;
שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם    לְעִיִּים.
נָתְנוּ, אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ–    מַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמָיִם;
בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ,    לְחַיְתוֹ-אָרֶץ.
שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם–סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם;    וְאֵין קוֹבֵר.
הָיִינוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ;    לַעַג וָקֶלֶס, לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
עַד-מָה יְהוָה, תֶּאֱנַף לָנֶצַח;    תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ, קִנְאָתֶךָ.
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ–    אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:
וְעַל מַמְלָכוֹת–    אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ. תהלים.

הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ:

אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ– אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:

לא ידעו  שבורא עולם עשה את זה:

מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָה, וְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם,  מִן-הָאָרֶץ: תהלים.

עבודתו של האדם היא להוציא לחם מן הארץ אשר בורא עולם ברא מהעשב שבורא עולם הצמיח על הארץ.

האדם העובד ולא משנה באיזו משרה, גם המנהל הוא אדם עובד, גם בעל עסק הוא אדם עובד. גם מלך זאת עבודה.

עבודת האדם היא להוציא לחם מן הארץ. האדם הולך לעבודה כדי להזין עצמו, אתה לא צריך לעבוד בשדה או במאפיה כדי להוציא לחם מן הארץ, אתה גם יכול לעבוד כשוטר ומהשכר אתה קונה לחם. זאת דרכך להוציא לחם מן הארץ.

חשוב לזכור, אתה רק מוציא את הלחם מן הארץ. ללא בריאת תבל ומלואה לא היית יכול להוציא לחם מן הארץ, גם אתה בעצמך לא היית פה.

יש גויים שלא יודעים זאת. יש עובדים ומעבידים שהולכים לעבודה בבוקר והם לא יודעים זאת.

ומתוך המקום הזה הולך העבד לעבודה ומתוך המקום הזה המעביד, בעל העסק, מעביד את האדם.

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ: שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם: מזמור שלושה וחמישים.

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮

וגם לא ידעו את זה:

לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ

ולא קראו ולא התפללו לזה:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: מזמור שלושה וחמישים.

זה כמו שיש קורונה עכשיו ויותר קשה להוציא לחם מן הארץ ונראה סכנות עתידיות להוצאת לחם מן הארץ, מדרים על המשבר הנראה באופק ואני אומרת הכל בדברו של בורא עולם.

שמנהיג שיודע שבדברו של בורא עולם הדבר יבקש למצוא תרופה למגפה בכיוון הזה..

וַיֹּאמְרוּ, לֹא יִרְאֶה-יָּהּ;    וְלֹא-יָבִין, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
בִּינוּ, בֹּעֲרִים בָּעָם;    וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
הֲנֹטַע אֹזֶן, הֲלֹא יִשְׁמָע;    אִם-יֹצֵר עַיִן, הֲלֹא יַבִּיט.
הֲיֹסֵר גּוֹיִם, הֲלֹא יוֹכִיחַ:    הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.
יְהוָה–יֹדֵעַ, מַחְשְׁבוֹת אָדָם:    כִּי-הֵמָּה הָבֶל.
אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ;    וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ: תהלים.

וַיֹּאמֶר, לָאָדָם–הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; איוב.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: שמות.

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת;

תהלים- מזמור שנים וחמישים. – לימודי תורה (peacetimeradio.info)

זאת גם סוג של תרופה מהסוג הזה שיודע..

וְכֹֽה–אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל: הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל | דְּמֵ֣י בֵית–שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתו) תַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת–הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

במקרה המקלל ממשפחת שאול מאוד מעניינת החשיבה של דוד בעניינו ומשכך פקודתו לחיליו:

וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן–צְרוּיָה֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת–אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה–נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת–רֹאשֽׁוֹ:  וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה–לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כֹּ֣ה יְקַלֵּ֗ל כִּ֤י יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת–דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן: וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל–אֲבִישַׁי֙ וְאֶל–כָּל–עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר–יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי–עַתָּ֜ה בֶּן–הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר–ל֖וֹ יְהוָֽה: אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוני) בְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר–ל֖וֹ יְהוָֽה: אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוני) בְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

מה זה היום הזה, היום הקשה של דוד שבנו נלחם בו, הוא יום אידו של דוד ובמקום בא המקלל לשמוח ביומו של דוד וככתוב:

בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: משלי.

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

הנבל הזה:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ

ולכן אנו מתפללים:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: