מזמור חמישה עשר ומאה.

לֹ֤א לָ֥נוּ יְהוָ֗ה לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי-לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל-חַ֝סְדְּךָ֗ עַל-אֲמִתֶּֽךָ:

לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה-נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם:

וֵֽאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֭ל אֲשֶׁר-חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה:

עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם:

פֶּֽה-לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ:

אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן:

יְדֵיהֶ֤ם | וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא-יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם:

כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר-בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם:

יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:

בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:

יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:

יְהוָה֮ זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת-בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן:

יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם-הַגְּדֹלִֽים:

יֹסֵ֣ף יְהוָ֣ה עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל-בְּנֵיכֶֽם:

בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַיהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי-אָדָֽם:

לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל-יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה:

וַאֲנַ֤חְנוּ | נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד-עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ:

הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי-אָדָֽם:

לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל-יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה:

וַאֲנַ֤חְנוּ | נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד-עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ: תהלים מזמור מאה וחמישה עשר.

לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ

כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן:

קִרְבָּם קֶבֶר פָּתוּחַ

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:

וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:

וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:

לקרבים המשולים לקבר פתוח ימולא משהו המשול למת, והאדם ששאל נפש לקרביים האלה הוא האדם הזה:

וַיֹּאמֶר מֶֽלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָֽרְכֻשׁ קַח לָֽךְ:

ומשכך הוא משול למת:

לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ

מהבחינה הזאת שבוא לא יכול להיות במקום הזה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: מלכים.

וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ

לכן:

הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:

שלמה בנה את בית המקדש, להלל-יה.

זאת אומרת אפילו ששאלת נפש של יהודי כבצלאל או כשלמה, או כשל יהושע, זה לא יורד לך:

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: דברים.

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה:לַחְשֹׁב מַֽחֲשָׁבֹת לַֽעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: שמות.

וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת

למחשבה:

לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל-יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה: תהלים

נראתה הפעילות ההומוסקסואלית בישיבות פעילות על ילדים טהורים, יש התכנות שהירידה למקלט עם הילדים באה ממקום של שאלות נפש מהם, יש התכנות שכמלך סדום תקציב בישיבה והדירה מעמידר היא הרכוש בתמורה לנפש הילד, יש התכנות שאלה יורדי הדומה שעולים אחר כך עם נפש הילד בקרבם, ועדין- מת בקרבו.

יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:

בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:

יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא: מזמור חמישה עשר ומאה.

יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהוָ֑ה

בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה

יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה

בתפילה זאת יש שלוש קבוצות:

ישראל בית אהרן- לוי וכהנים ויראי יהוה, מי שאינם מזרע יעקב.

יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה

ישוע שממנו ומסיפורו וסיפור הישועים, קמה הנצרות וגדלה עד למימדים הידועים לנו היום.

סיפורו של ישוע הביא הרבה מאוד בני אדם להיות בני אדם מאמינים בבורא עולם ומקיימים אורחות דת של מאמינים באופן שאינו תלוי בישראל.

וזה טוב.

זאת אומרת שסיפורו של ישוע שנראה רע בתחילה כמשלו של יוסף שהסתיים בטוב. בסיפור יוסף הבין יוסף שזאת הדרך שהוא הובא למצרים להכין מקום לאביו ובניו לימי הרעב ככתוב בתהלים:

וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ;    כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ.
עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.
שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ.
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם.

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;

ומי השולח את יוסף, ברור שבורא עולם, ויוסף הבין זאת ולא שמר איבה לאחיו, נהפוך הוא.

ברור לכולנו שללא סיפור ישוע, לא היתה קמה הנצרות.

וברור לכולנו שללא נוכחות יוסף במצרים לא היתה תשועה לישראל בעת הרעב.