מזמור ארבעים ומאה.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי:

אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל-י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת:

שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ-נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה:

שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי:

טָֽמְנֽוּ-גֵאִ֨ים | פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד-מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ-לִ֣י סֶֽלָה:

אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי:

יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק:

אַל-תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל-תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה:

רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּֽמוֹ:

(ימיטו) יִמּ֥וֹטוּ עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל-יָקֽוּמוּ:

אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל-יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ-חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת:

(ידעת) יָדַ֗עְתִּי כִּֽי-יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים:

אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת-פָּנֶֽיךָ:

יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק: תהלים- מזמור ארבעים ומאה.

סוכה לראשי ביום נשק..

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: תהלים.

גם שסוכה שהגג שלה אינו גג יצוק, היא כיצוקה מעל ראשנו כשבורא עולם עמנו.

חשוב להבין מפני איזה יום נשק, איזו מלחמה ומי האויב:

מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים

כמו אלה:

יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה- לימודי תהלים.

למחשבה:

וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ–צ֤וֹר אֶת–עֲבָדָיו֙ אֶל–שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל–הַיָּמִֽים: וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל–חִירָ֖ם לֵאמֹֽר: אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת–דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת–יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת (רגלו) רַגְלָֽי: וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע: וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר | דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל–דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל–כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא–יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי: מלכים.

וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע:

המלחמה היא לא מלחמה עם לבנון, האויב הוא לא העם הפרסי.

האויב הוא מהארץ והוא האדם הזה:

רָשָׁ֗ע

אִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים

שמבקש:

לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי:

למחשבה:

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב:

וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט (נטוי) נָטָ֣יוּ רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן (שפכה) שֻׁפְּכ֥וּ אֲשֻׁרָֽי:

כִּֽי-קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה: מזמור שלשה ושבעים.

שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה:

יש דבר כזה שלום שרשעים עושים אותו לטובת הרשעים.

שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ-נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה: תהלים- מזמור ארבעים ומאה.

אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל-יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ-חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת: תהלים- מזמור ארבעים ומאה.

אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮

קודם כל נבין מה זה אומר איש לשון.. ולמה האיש הזה לא יכון בארץ:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: תהלים- מזמור ארבעים ומאה.

הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה: תהלים.

וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

בעת הזאת יש שימוש לא נכון במילה גאים או גאווה, אדם ששמח בהצלחה הוא אינו אדם גאה כמובן המילה,

אך לאמר לעתים בשימוש מדוייק על אדם ששמח על הצלחתו שהוא גאה לעתים הדבר כקללה לאדם, ובעת הזאת שהמילה גאווה נכנסה לשפה לעתים האדם גם כמקלל עצמו כמדבר שפה לא נכונה כפי שהוא למד בשעורי לשון.

אותו דבר עם עיוות המילה עצבים, אדם כועס הוא אינו האדם הזה:

וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.

כמו המילה עצמאות.

אין את המילה עצמאות בתורה, המילה הנכונה היא קוממיות.

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: ויקרא.

גן הגאים שקוראים לו גן העצמאות הוא אינו מסמל את קוממיות ישראל, הוא מסמל את קוממיות הגאים כמו אוחנה, כמו הורוביץ’.

וזאת קוממיות שמפילה חטא גדול על ישראל.

הצעדה הזאת בירושלים היא צעדה אסורה, העצמאות הזאת בירושלים היא עצמאות חוטאת ומחטיאה את הבוחרים באנשים האלה לשרים, למושלים, למחוקקים ושופטים.