פרשת חיי שרה- לא מנוקד:
כ,א ויסע משם אברהם ארצה הנגב, וישב בין-קדש ובין שור; ויגר, בגרר. כ,ב ויאמר אברהם אל-שרה אשתו, אחתי הוא; וישלח, אבימלך מלך גרר, ויקח, את-שרה. כ,ג ויבא אלהים אל-אבימלך, בחלום הלילה; ויאמר לו, הנך מת על-האשה אשר-לקחת, והוא, בעלת בעל. כ,ד ואבימלך, לא קרב אליה; ויאמר–אדני, הגוי גם-צדיק תהרג. כ,ה הלא הוא אמר-לי אחתי הוא, והיא-גם-הוא אמרה אחי הוא; בתם-לבבי ובנקין כפי, עשיתי זאת. כ,ו ויאמר אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם-לבבך עשית זאת, ואחשך גם-אנכי אותך, מחטו-לי; על-כן לא-נתתיך, לנגע אליה. כ,ז ועתה, השב אשת-האיש כי-נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה; ואם-אינך משיב–דע כי-מות תמות, אתה וכל-אשר-לך. כ,ח וישכם אבימלך בבקר, ויקרא לכל-עבדיו, וידבר את-כל-הדברים האלה, באזניהם; וייראו האנשים, מאד. כ,ט ויקרא אבימלך לאברהם, ויאמר לו מה-עשית לנו ומה-חטאתי לך, כי-הבאת עלי ועל-ממלכתי, חטאה גדלה: מעשים אשר לא-יעשו, עשית עמדי. כ,י ויאמר אבימלך, אל-אברהם: מה ראית, כי עשית את-הדבר הזה. כ,יא ויאמר, אברהם, כי אמרתי רק אין-יראת אלהים, במקום הזה; והרגוני, על-דבר אשתי. כ,יב וגם-אמנה, אחתי בת-אבי הוא–אך, לא בת-אמי; ותהי-לי, לאשה. כ,יג ויהי כאשר התעו אתי, אלהים מבית אבי, ואמר לה, זה חסדך אשר תעשי עמדי: אל כל-המקום אשר נבוא שמה, אמרי-לי אחי הוא. כ,יד ויקח אבימלך צאן ובקר, ועבדים ושפחת, ויתן, לאברהם; וישב לו, את שרה אשתו. כ,טו ויאמר אבימלך, הנה ארצי לפניך: בטוב בעיניך, שב. כ,טז ולשרה אמר, הנה נתתי אלף כסף לאחיך–הנה הוא-לך כסות עינים, לכל אשר אתך; ואת כל, ונכחת. כ,יז ויתפלל אברהם, אל-האלהים; וירפא אלהים את-אבימלך ואת-אשתו, ואמהתיו–וילדו. כ,יח כי-עצר עצר יהוה, בעד כל-רחם לבית אבימלך, על-דבר שרה, אשת אברהם. {ס}
כא,א ויהוה פקד את-שרה, כאשר אמר; ויעש יהוה לשרה, כאשר דבר. כא,ב ותהר ותלד שרה לאברהם בן, לזקניו, למועד, אשר-דבר אתו אלהים. כא,ג ויקרא אברהם את-שם-בנו הנולד-לו, אשר-ילדה-לו שרה–יצחק. כא,ד וימל אברהם את-יצחק בנו, בן-שמנת ימים, כאשר צוה אתו, אלהים. כא,ה ואברהם, בן-מאת שנה, בהולד לו, את יצחק בנו. כא,ו ותאמר שרה–צחק, עשה לי אלהים: כל-השמע, יצחק-לי. כא,ז ותאמר, מי מלל לאברהם, היניקה בנים, שרה: כי-ילדתי בן, לזקניו. כא,ח ויגדל הילד, ויגמל; ויעש אברהם משתה גדול, ביום הגמל את-יצחק. כא,ט ותרא שרה את-בן-הגר המצרית, אשר-ילדה לאברהם–מצחק. כא,י ותאמר, לאברהם, גרש האמה הזאת, ואת-בנה: כי לא יירש בן-האמה הזאת, עם-בני עם-יצחק. כא,יא וירע הדבר מאד, בעיני אברהם, על, אודת בנו. כא,יב ויאמר אלהים אל-אברהם, אל-ירע בעיניך על-הנער ועל-אמתך–כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקלה: כי ביצחק, יקרא לך זרע. כא,יג וגם את-בן-האמה, לגוי אשימנו: כי זרעך, הוא. כא,יד וישכם אברהם בבקר ויקח-לחם וחמת מים ויתן אל-הגר שם על-שכמה, ואת-הילד–וישלחה; ותלך ותתע, במדבר באר שבע. כא,טו ויכלו המים, מן-החמת; ותשלך את-הילד, תחת אחד השיחם. כא,טז ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה, אל-אראה במות הילד; ותשב מנגד, ותשא את-קלה ותבך. כא,יז וישמע אלהים, את-קול הנער, ויקרא מלאך אלהים אל-הגר מן-השמים, ויאמר לה מה-לך הגר; אל-תיראי, כי-שמע אלהים אל-קול הנער באשר הוא-שם. כא,יח קומי שאי את-הנער, והחזיקי את-ידך בו: כי-לגוי גדול, אשימנו. כא,יט ויפקח אלהים את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנער. כא,כ ויהי אלהים את-הנער, ויגדל; וישב, במדבר, ויהי, רבה קשת. כא,כא וישב, במדבר פארן; ותקח-לו אמו אשה, מארץ מצרים. {פ}
כא,כב ויהי, בעת ההוא, ויאמר אבימלך ופיכל שר-צבאו, אל-אברהם לאמר: אלהים עמך, בכל אשר-אתה עשה. כא,כג ועתה, השבעה לי באלהים הנה, אם-תשקר לי, ולניני ולנכדי; כחסד אשר-עשיתי עמך, תעשה עמדי, ועם-הארץ, אשר-גרתה בה. כא,כד ויאמר, אברהם, אנכי, אשבע. כא,כה והוכח אברהם, את-אבימלך, על-אדות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך. כא,כו ויאמר אבימלך–לא ידעתי, מי עשה את-הדבר הזה; וגם-אתה לא-הגדת לי, וגם אנכי לא שמעתי–בלתי היום. כא,כז ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך; ויכרתו שניהם, ברית. כא,כח ויצב אברהם, את-שבע כבשת הצאן–לבדהן. כא,כט ויאמר אבימלך, אל-אברהם: מה הנה, שבע כבשת האלה, אשר הצבת, לבדנה. כא,ל ויאמר–כי את-שבע כבשת, תקח מידי: בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת. כא,לא על-כן, קרא למקום ההוא–באר שבע: כי שם נשבעו, שניהם. כא,לב ויכרתו ברית, בבאר שבע; ויקם אבימלך, ופיכל שר-צבאו, וישבו, אל-ארץ פלשתים. כא,לג ויטע אשל, בבאר שבע; ויקרא-שם–בשם יהוה, אל עולם. כא,לד ויגר אברהם בארץ פלשתים, ימים רבים. {פ}
כב,א ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני. כב,ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המריה; והעלהו שם, לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך. כב,ג וישכם אברהם בבקר, ויחבש את-חמרו, ויקח את-שני נעריו אתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עלה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלהים. כב,ד ביום השלישי, וישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום–מרחק. כב,ה ויאמר אברהם אל-נעריו, שבו-לכם פה עם-החמור, ואני והנער, נלכה עד-כה; ונשתחוה, ונשובה אליכם. כב,ו ויקח אברהם את-עצי העלה, וישם על-יצחק בנו, ויקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדו. כב,ז ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעלה. כב,ח ויאמר, אברהם, אלהים יראה-לו השה לעלה, בני; וילכו שניהם, יחדו. כב,ט ויבאו, אל-המקום אשר אמר-לו האלהים, ויבן שם אברהם את-המזבח, ויערך את-העצים; ויעקד, את-יצחק בנו, וישם אתו על-המזבח, ממעל לעצים. כב,י וישלח אברהם את-ידו, ויקח את-המאכלת, לשחט, את-בנו. כב,יא ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני. כב,יב ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי-ירא אלהים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני. כב,יג וישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את-האיל, ויעלהו לעלה תחת בנו. כב,יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא, יהוה יראה, אשר יאמר היום, בהר יהוה יראה. כב,טו ויקרא מלאך יהוה, אל-אברהם, שנית, מן-השמים. כב,טז ויאמר, בי נשבעתי נאם-יהוה: כי, יען אשר עשית את-הדבר הזה, ולא חשכת, את-בנך את-יחידך. כב,יז כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמים, וכחול, אשר על-שפת הים; וירש זרעך, את שער איביו. כב,יח והתברכו בזרעך, כל גויי הארץ, עקב, אשר שמעת בקלי. כב,יט וישב אברהם אל-נעריו, ויקמו וילכו יחדו אל-באר שבע; וישב אברהם, בבאר שבע. {פ}
כב,כ ויהי, אחרי הדברים האלה, ויגד לאברהם, לאמר: הנה ילדה מלכה גם-הוא, בנים–לנחור אחיך. כב,כא את-עוץ בכרו, ואת-בוז אחיו, ואת-קמואל, אבי ארם. כב,כב ואת-כשד ואת-חזו, ואת-פלדש ואת-ידלף, ואת, בתואל. כב,כג ובתואל, ילד את-רבקה; שמנה אלה ילדה מלכה, לנחור אחי אברהם. כב,כד ופילגשו, ושמה ראומה; ותלד גם-הוא את-טבח ואת-גחם, ואת-תחש ואת-מעכה. {פ}
כג,א ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים–שני, חיי שרה. כג,ב ותמת שרה, בקרית ארבע הוא חברון–בארץ כנען; ויבא, אברהם, לספד לשרה, ולבכתה. כג,ג ויקם, אברהם, מעל, פני מתו; וידבר אל-בני-חת, לאמר. כג,ד גר-ותושב אנכי, עמכם; תנו לי אחזת-קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני. כג,ה ויענו בני-חת את-אברהם, לאמר לו. כג,ו שמענו אדני, נשיא אלהים אתה בתוכנו–במבחר קברינו, קבר את-מתך; איש ממנו, את-קברו לא-יכלה ממך מקבר מתך. כג,ז ויקם אברהם וישתחו לעם-הארץ, לבני-חת. כג,ח וידבר אתם, לאמר: אם-יש את-נפשכם, לקבר את-מתי מלפני–שמעוני, ופגעו-לי בעפרון בן-צחר. כג,ט ויתן-לי, את-מערת המכפלה אשר-לו, אשר, בקצה שדהו: בכסף מלא יתננה לי, בתוככם–לאחזת-קבר. כג,י ועפרון ישב, בתוך בני-חת; ויען עפרון החתי את-אברהם באזני בני-חת, לכל באי שער-עירו לאמר. כג,יא לא-אדני שמעני–השדה נתתי לך, והמערה אשר-בו לך נתתיה; לעיני בני-עמי נתתיה לך, קבר מתך. כג,יב וישתחו, אברהם, לפני, עם הארץ. כג,יג וידבר אל-עפרון באזני עם-הארץ, לאמר, אך אם-אתה לו, שמעני: נתתי כסף השדה, קח ממני, ואקברה את-מתי, שמה. כג,יד ויען עפרון את-אברהם, לאמר לו. כג,טו אדני שמעני, ארץ ארבע מאת שקל-כסף ביני ובינך מה-הוא; ואת-מתך, קבר. כג,טז וישמע אברהם, אל-עפרון, וישקל אברהם לעפרן, את-הכסף אשר דבר באזני בני-חת–ארבע מאות שקל כסף, עבר לסחר. כג,יז ויקם שדה עפרון, אשר במכפלה, אשר, לפני ממרא: השדה, והמערה אשר-בו, וכל-העץ אשר בשדה, אשר בכל-גבלו סביב. כג,יח לאברהם למקנה, לעיני בני-חת, בכל, באי שער-עירו. כג,יט ואחרי-כן קבר אברהם את-שרה אשתו, אל-מערת שדה המכפלה על-פני ממרא–הוא חברון: בארץ, כנען. כג,כ ויקם השדה והמערה אשר-בו, לאברהם–לאחזת-קבר: מאת, בני-חת. {ס}
כד,א ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה ברך את-אברהם, בכל. כד,ב ויאמר אברהם, אל-עבדו זקן ביתו, המשל, בכל-אשר-לו: שים-נא ידך, תחת ירכי. כד,ג ואשביעך–ביהוה אלהי השמים, ואלהי הארץ: אשר לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו. כד,ד כי אל-ארצי ואל-מולדתי, תלך; ולקחת אשה, לבני ליצחק. כד,ה ויאמר אליו, העבד, אולי לא-תאבה האשה, ללכת אחרי אל-הארץ הזאת; ההשב אשיב את-בנך, אל-הארץ אשר-יצאת משם. כד,ו ויאמר אליו, אברהם: השמר לך, פן-תשיב את-בני שמה. כד,ז יהוה אלהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר-לי ואשר נשבע-לי לאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת–הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני, משם. כד,ח ואם-לא תאבה האשה, ללכת אחריך–ונקית, משבעתי זאת; רק את-בני, לא תשב שמה. כד,ט וישם העבד את-ידו, תחת ירך אברהם אדניו; וישבע לו, על-הדבר הזה. כד,י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו, וילך, וכל-טוב אדניו, בידו; ויקם, וילך אל-ארם נהרים–אל-עיר נחור. כד,יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל-באר המים, לעת ערב, לעת צאת השאבת. כד,יב ויאמר–יהוה אלהי אדני אברהם, הקרה-נא לפני היום; ועשה-חסד, עם אדני אברהם. כד,יג הנה אנכי נצב, על-עין המים; ובנות אנשי העיר, יצאת לשאב מים. כד,יד והיה הנער, אשר אמר אליה הטי-נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם-גמליך אשקה–אתה הכחת, לעבדך ליצחק, ובה אדע, כי-עשית חסד עם-אדני. כד,טו ויהי-הוא, טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן-מלכה, אשת נחור אחי אברהם; וכדה, על-שכמה. כד,טז והנער, טבת מראה מאד–בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל. כד,יז וירץ העבד, לקראתה; ויאמר, הגמיאיני נא מעט-מים מכדך. כד,יח ותאמר, שתה אדני; ותמהר, ותרד כדה על-ידה–ותשקהו. כד,יט ותכל, להשקתו; ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד אם-כלו, לשתת. כד,כ ותמהר, ותער כדה אל-השקת, ותרץ עוד אל-הבאר, לשאב; ותשאב, לכל-גמליו. כד,כא והאיש משתאה, לה; מחריש–לדעת ההצליח יהוה דרכו, אם-לא. כד,כב ויהי, כאשר כלו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו–ושני צמידים על-ידיה, עשרה זהב משקלם. כד,כג ויאמר בת-מי את, הגידי נא לי; היש בית-אביך מקום לנו, ללין. כד,כד ותאמר אליו, בת-בתואל אנכי–בן-מלכה, אשר ילדה לנחור. כד,כה ותאמר אליו, גם-תבן גם-מספוא רב עמנו–גם-מקום, ללון. כד,כו ויקד האיש, וישתחו ליהוה. כד,כז ויאמר, ברוך יהוה אלהי אדני אברהם, אשר לא-עזב חסדו ואמתו, מעם אדני; אנכי, בדרך נחני יהוה, בית, אחי אדני. כד,כח ותרץ, הנער, ותגד, לבית אמה–כדברים, האלה. כד,כט ולרבקה אח, ושמו לבן; וירץ לבן אל-האיש החוצה, אל-העין. כד,ל ויהי כראת את-הנזם, ואת-הצמדים על-ידי אחתו, וכשמעו את-דברי רבקה אחתו לאמר, כה-דבר אלי האיש; ויבא, אל-האיש, והנה עמד על-הגמלים, על-העין. כד,לא ויאמר, בוא ברוך יהוה; למה תעמד, בחוץ, ואנכי פניתי הבית, ומקום לגמלים. כד,לב ויבא האיש הביתה, ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא, לגמלים, ומים לרחץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו. כד,לג ויישם (ויושם) לפניו, לאכל, ויאמר לא אכל, עד אם-דברתי דברי; ויאמר, דבר. כד,לד ויאמר: עבד אברהם, אנכי. כד,לה ויהוה ברך את-אדני, מאד–ויגדל; ויתן-לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדם ושפחת, וגמלים וחמרים. כד,לו ותלד שרה אשת אדני בן, לאדני, אחרי, זקנתה; ויתן-לו, את-כל-אשר-לו. כד,לז וישבעני אדני, לאמר: לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי ישב בארצו. כד,לח אם-לא אל-בית-אבי תלך, ואל-משפחתי; ולקחת אשה, לבני. כד,לט ואמר, אל-אדני: אלי לא-תלך האשה, אחרי. כד,מ ויאמר, אלי: יהוה אשר-התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, ולקחת אשה לבני, ממשפחתי ומבית אבי. כד,מא אז תנקה מאלתי, כי תבוא אל-משפחתי; ואם-לא יתנו לך, והיית נקי מאלתי. כד,מב ואבא היום, אל-העין; ואמר, יהוה אלהי אדני אברהם, אם-ישך-נא מצליח דרכי, אשר אנכי הלך עליה. כד,מג הנה אנכי נצב, על-עין המים; והיה העלמה, היצאת לשאב, ואמרתי אליה, השקיני-נא מעט-מים מכדך. כד,מד ואמרה אלי גם-אתה שתה, וגם לגמליך אשאב–הוא האשה, אשר-הכיח יהוה לבן-אדני. כד,מה אני טרם אכלה לדבר אל-לבי, והנה רבקה יצאת וכדה על-שכמה, ותרד העינה, ותשאב; ואמר אליה, השקיני נא. כד,מו ותמהר, ותורד כדה מעליה, ותאמר שתה, וגם-גמליך אשקה; ואשת, וגם הגמלים השקתה. כד,מז ואשאל אתה, ואמר בת-מי את, ותאמר בת-בתואל בן-נחור, אשר ילדה-לו מלכה; ואשם הנזם על-אפה, והצמידים על-ידיה. כד,מח ואקד ואשתחוה, ליהוה; ואברך, את-יהוה אלהי אדני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את-בת-אחי אדני לבנו. כד,מט ועתה אם-ישכם עשים חסד ואמת, את-אדני–הגידו לי; ואם-לא–הגידו לי, ואפנה על-ימין או על-שמאל. כד,נ ויען לבן ובתואל ויאמרו, מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או-טוב. כד,נא הנה-רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אשה לבן-אדניך, כאשר דבר יהוה. כד,נב ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את-דבריהם; וישתחו ארצה, ליהוה. כד,נג ויוצא העבד כלי-כסף וכלי זהב, ובגדים, ויתן, לרבקה; ומגדנת–נתן לאחיה, ולאמה. כד,נד ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר-עמו–וילינו; ויקומו בבקר, ויאמר שלחני לאדני. כד,נה ויאמר אחיה ואמה, תשב הנער אתנו ימים או עשור; אחר, תלך. כד,נו ויאמר אלהם אל-תאחרו אתי, ויהוה הצליח דרכי; שלחוני, ואלכה לאדני. כד,נז ויאמרו, נקרא לנער, ונשאלה, את-פיה. כד,נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם-האיש הזה; ותאמר, אלך. כד,נט וישלחו את-רבקה אחתם, ואת-מנקתה, ואת-עבד אברהם, ואת-אנשיו. כד,ס ויברכו את-רבקה, ויאמרו לה–אחתנו, את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך, את שער שנאיו. כד,סא ותקם רבקה ונערתיה, ותרכבנה על-הגמלים, ותלכנה, אחרי האיש; ויקח העבד את-רבקה, וילך. כד,סב ויצחק בא מבוא, באר לחי ראי; והוא יושב, בארץ הנגב. כד,סג ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים. כד,סד ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפל, מעל הגמל. כד,סה ותאמר אל-העבד, מי-האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדני; ותקח הצעיף, ותתכס. כד,סו ויספר העבד, ליצחק, את כל-הדברים, אשר עשה. כד,סז ויבאה יצחק, האהלה שרה אמו, ויקח את-רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק, אחרי אמו. {פ}
כה,א ויסף אברהם ויקח אשה, ושמה קטורה. כה,ב ותלד לו, את-זמרן ואת-יקשן, ואת-מדן, ואת-מדין–ואת-ישבק, ואת-שוח. כה,ג ויקשן ילד, את-שבא ואת-דדן; ובני דדן, היו אשורם ולטושם ולאמים. כה,ד ובני מדין, עיפה ועפר וחנך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה. כה,ה ויתן אברהם את-כל-אשר-לו, ליצחק. כה,ו ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנת; וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה, אל-ארץ קדם. כה,ז ואלה, ימי שני-חיי אברהם–אשר-חי: מאת שנה ושבעים שנה, וחמש שנים. כה,ח ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע; ויאסף, אל-עמיו. כה,ט ויקברו אתו יצחק וישמעאל, בניו, אל-מערת, המכפלה: אל-שדה עפרן בן-צחר, החתי, אשר, על-פני ממרא. כה,י השדה אשר-קנה אברהם, מאת בני-חת–שמה קבר אברהם, ושרה אשתו. כה,יא ויהי, אחרי מות אברהם, ויברך אלהים, את-יצחק בנו; וישב יצחק, עם-באר לחי ראי. {פ}
כה,יב ואלה תלדת ישמעאל, בן-אברהם: אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה–לאברהם. כה,יג ואלה, שמות בני ישמעאל, בשמתם, לתולדתם: בכר ישמעאל נבית, וקדר ואדבאל ומבשם. כה,יד ומשמע ודומה, ומשא. כה,טו חדד ותימא, יטור נפיש וקדמה. כה,טז אלה הם בני ישמעאל, ואלה שמתם, בחצריהם, ובטירתם–שנים-עשר נשיאם, לאמתם. כה,יז ואלה, שני חיי ישמעאל–מאת שנה ושלשים שנה, ושבע שנים; ויגוע וימת, ויאסף אל-עמיו. כה,יח וישכנו מחוילה עד-שור, אשר על-פני מצרים, באכה, אשורה; על-פני כל-אחיו, נפל. {פ}
כה,יט ואלה תולדת יצחק, בן-אברהם: אברהם, הוליד את-יצחק. כה,כ ויהי יצחק, בן-ארבעים שנה, בקחתו את-רבקה בת-בתואל הארמי, מפדן ארם–אחות לבן הארמי, לו לאשה. כה,כא ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו, כי עקרה הוא; ויעתר לו יהוה, ותהר רבקה אשתו. כה,כב ויתרצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנכי; ותלך, לדרש את-יהוה. כה,כג ויאמר יהוה לה, שני גיים (גוים) בבטנך, ושני לאמים, ממעיך יפרדו; ולאם מלאם יאמץ, ורב יעבד צעיר. כה,כד וימלאו ימיה, ללדת; והנה תומם, בבטנה. כה,כה ויצא הראשון אדמוני, כלו כאדרת שער; ויקראו שמו, עשו. כה,כו ואחרי-כן יצא אחיו, וידו אחזת בעקב עשו, ויקרא שמו, יעקב; ויצחק בן-ששים שנה, בלדת אתם. כה,כז ויגדלו, הנערים, ויהי עשו איש ידע ציד, איש שדה; ויעקב איש תם, ישב אהלים. כה,כח ויאהב יצחק את-עשו, כי-ציד בפיו; ורבקה, אהבת את-יעקב. כה,כט ויזד יעקב, נזיד; ויבא עשו מן-השדה, והוא עיף. כה,ל ויאמר עשו אל-יעקב, הלעיטני נא מן-האדם האדם הזה–כי עיף, אנכי; על-כן קרא-שמו, אדום. כה,לא ויאמר, יעקב: מכרה כיום את-בכרתך, לי. כה,לב ויאמר עשו, הנה אנכי הולך למות; ולמה-זה לי, בכרה. כה,לג ויאמר יעקב, השבעה לי כיום, וישבע, לו; וימכר את-בכרתו, ליעקב. כה,לד ויעקב נתן לעשו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת, ויקם וילך; ויבז עשו, את-הבכרה. {פ}
כו,א ויהי רעב, בארץ, מלבד הרעב הראשון, אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל-אבימלך מלך-פלשתים, גררה. כו,ב וירא אליו יהוה, ויאמר אל-תרד מצרימה: שכן בארץ, אשר אמר אליך. כו,ג גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך: כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצת האל, והקמתי את-השבעה, אשר נשבעתי לאברהם אביך. כו,ד והרביתי את-זרעך, ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך, את כל-הארצת האל; והתברכו בזרעך, כל גויי הארץ. כו,ה עקב, אשר-שמע אברהם בקלי; וישמר, משמרתי, מצותי, חקותי ותורתי. כו,ו וישב יצחק, בגרר. כו,ז וישאלו אנשי המקום, לאשתו, ויאמר, אחתי הוא: כי ירא, לאמר אשתי, פן-יהרגני אנשי המקום על-רבקה, כי-טובת מראה הוא. כו,ח ויהי, כי ארכו-לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים, בעד החלון; וירא, והנה יצחק מצחק, את, רבקה אשתו. כו,ט ויקרא אבימלך ליצחק, ויאמר אך הנה אשתך הוא, ואיך אמרת, אחתי הוא; ויאמר אליו, יצחק, כי אמרתי, פן-אמות עליה. כו,י ויאמר אבימלך, מה-זאת עשית לנו; כמעט שכב אחד העם, את-אשתך, והבאת עלינו, אשם. כו,יא ויצו אבימלך, את-כל-העם לאמר: הנגע באיש הזה, ובאשתו–מות יומת. כו,יב ויזרע יצחק בארץ ההוא, וימצא בשנה ההוא מאה שערים; ויברכהו, יהוה. כו,יג ויגדל, האיש; וילך הלוך וגדל, עד כי-גדל מאד. כו,יד ויהי-לו מקנה-צאן ומקנה בקר, ועבדה רבה; ויקנאו אתו, פלשתים. כו,טו וכל-הבארת, אשר חפרו עבדי אביו, בימי, אברהם אביו–סתמום פלשתים, וימלאום עפר. כו,טז ויאמר אבימלך, אל-יצחק: לך, מעמנו, כי-עצמת ממנו, מאד. כו,יז וילך משם, יצחק; ויחן בנחל-גרר, וישב שם. כו,יח וישב יצחק ויחפר את-בארת המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם; ויקרא להן, שמות, כשמת, אשר-קרא להן אביו. כו,יט ויחפרו עבדי-יצחק, בנחל; וימצאו-שם–באר, מים חיים. כו,כ ויריבו רעי גרר, עם-רעי יצחק לאמר–לנו המים; ויקרא שם-הבאר עשק, כי התעשקו עמו. כו,כא ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם-עליה; ויקרא שמה, שטנה. כו,כב ויעתק משם, ויחפר באר אחרת, ולא רבו, עליה; ויקרא שמה, רחבות, ויאמר כי-עתה הרחיב יהוה לנו, ופרינו בארץ. כו,כג ויעל משם, באר שבע. כו,כד וירא אליו יהוה, בלילה ההוא, ויאמר, אנכי אלהי אברהם אביך; אל-תירא, כי-אתך אנכי, וברכתיך והרביתי את-זרעך, בעבור אברהם עבדי. כו,כה ויבן שם מזבח, ויקרא בשם יהוה, ויט-שם, אהלו; ויכרו-שם עבדי-יצחק, באר. כו,כו ואבימלך, הלך אליו מגרר; ואחזת, מרעהו, ופיכל, שר-צבאו. כו,כז ויאמר אלהם יצחק, מדוע באתם אלי; ואתם שנאתם אתי, ותשלחוני מאתכם. כו,כח ויאמרו, ראו ראינו כי-היה יהוה עמך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו, בינינו ובינך; ונכרתה ברית, עמך. כו,כט אם-תעשה עמנו רעה, כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עמך רק-טוב, ונשלחך בשלום; אתה עתה, ברוך יהוה. כו,ל ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו. כו,לא וישכימו בבקר, וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק, וילכו מאתו בשלום. כו,לב ויהי ביום ההוא, ויבאו עבדי יצחק, ויגדו לו, על-אדות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו, מצאנו מים. כו,לג ויקרא אתה, שבעה; על-כן שם-העיר באר שבע, עד היום הזה. {ס}
כו,לד ויהי עשו, בן-ארבעים שנה, ויקח אשה את-יהודית, בת-בארי החתי–ואת-בשמת, בת-אילן החתי. כו,לה ותהיין, מרת רוח, ליצחק, ולרבקה. {ס}
כז,א ויהי כי-זקן יצחק, ותכהין עיניו מראת; ויקרא את-עשו בנו הגדל, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו, הנני. כז,ב ויאמר, הנה-נא זקנתי; לא ידעתי, יום מותי. כז,ג ועתה שא-נא כליך, תליך וקשתך; וצא, השדה, וצודה לי, צידה (ציד). כז,ד ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי–ואכלה: בעבור תברכך נפשי, בטרם אמות. כז,ה ורבקה שמעת–בדבר יצחק, אל-עשו בנו; וילך עשו השדה, לצוד ציד להביא. כז,ו ורבקה, אמרה, אל-יעקב בנה, לאמר: הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשו אחיך לאמר. כז,ז הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואכלה; ואברככה לפני יהוה, לפני מותי. כז,ח ועתה בני, שמע בקלי–לאשר אני, מצוה אתך. כז,ט לך-נא, אל-הצאן, וקח-לי משם שני גדיי עזים, טבים; ואעשה אתם מטעמים לאביך, כאשר אהב. כז,י והבאת לאביך, ואכל, בעבר אשר יברכך, לפני מותו. כז,יא ויאמר יעקב, אל-רבקה אמו: הן עשו אחי איש שער, ואנכי איש חלק. כז,יב אולי ימשני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה, ולא ברכה. כז,יג ותאמר לו אמו, עלי קללתך בני; אך שמע בקלי, ולך קח-לי. כז,יד וילך, ויקח, ויבא, לאמו; ותעש אמו מטעמים, כאשר אהב אביו. כז,טו ותקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדל, החמדת, אשר אתה, בבית; ותלבש את-יעקב, בנה הקטן. כז,טז ואת, ערת גדיי העזים, הלבישה, על-ידיו–ועל, חלקת צואריו. כז,יז ותתן את-המטעמים ואת-הלחם, אשר עשתה, ביד, יעקב בנה. כז,יח ויבא אל-אביו, ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני. כז,יט ויאמר יעקב אל-אביו, אנכי עשו בכרך–עשיתי, כאשר דברת אלי; קום-נא שבה, ואכלה מצידי–בעבור, תברכני נפשך. כז,כ ויאמר יצחק אל-בנו, מה-זה מהרת למצא בני; ויאמר, כי הקרה יהוה אלהיך לפני. כז,כא ויאמר יצחק אל-יעקב, גשה-נא ואמשך בני: האתה זה בני עשו, אם-לא. כז,כב ויגש יעקב אל-יצחק אביו, וימשהו; ויאמר, הקל קול יעקב, והידים, ידי עשו. כז,כג ולא הכירו–כי-היו ידיו כידי עשו אחיו, שערת; ויברכהו. כז,כד ויאמר, אתה זה בני עשו; ויאמר, אני. כז,כה ויאמר, הגשה לי ואכלה מציד בני–למען תברכך, נפשי; ויגש-לו, ויאכל, ויבא לו יין, וישת. כז,כו ויאמר אליו, יצחק אביו: גשה-נא ושקה-לי, בני. כז,כז ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו יהוה. כז,כח ויתן-לך, האלהים, מטל השמים, ומשמני הארץ–ורב דגן, ותירש. כז,כט יעבדוך עמים, וישתחו (וישתחוו) לך לאמים–הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור, ומברכיך ברוך. כז,ל ויהי, כאשר כלה יצחק לברך את-יעקב, ויהי אך יצא יצא יעקב, מאת פני יצחק אביו; ועשו אחיו, בא מצידו. כז,לא ויעש גם-הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקם אבי ויאכל מציד בנו–בעבר, תברכני נפשך. כז,לב ויאמר לו יצחק אביו, מי-אתה; ויאמר, אני בנך בכרך עשו. כז,לג ויחרד יצחק חרדה, גדלה עד-מאד, ויאמר מי-אפוא הוא הצד-ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו; גם-ברוך, יהיה. כז,לד כשמע עשו, את-דברי אביו, ויצעק צעקה, גדלה ומרה עד-מאד; ויאמר לאביו, ברכני גם-אני אבי. כז,לה ויאמר, בא אחיך במרמה; ויקח, ברכתך. כז,לו ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים–את-בכרתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר, הלא-אצלת לי ברכה. כז,לז ויען יצחק ויאמר לעשו, הן גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים, ודגן ותירש, סמכתיו; ולכה אפוא, מה אעשה בני. כז,לח ויאמר עשו אל-אביו, הברכה אחת הוא-לך אבי–ברכני גם-אני, אבי; וישא עשו קלו, ויבך. כז,לט ויען יצחק אביו, ויאמר אליו: הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמים, מעל. כז,מ ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבד; והיה כאשר תריד, ופרקת עלו מעל צוארך. כז,מא וישטם עשו, את-יעקב, על-הברכה, אשר ברכו אביו; ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את-יעקב אחי. כז,מב ויגד לרבקה, את-דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב, בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. כז,מג ועתה בני, שמע בקלי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי, חרנה. כז,מד וישבת עמו, ימים אחדים–עד אשר-תשוב, חמת אחיך. כז,מה עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם, יום אחד. כז,מו ותאמר רבקה, אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לקח יעקב אשה מבנות-חת כאלה, מבנות הארץ–למה לי, חיים. כח,א ויקרא יצחק אל-יעקב, ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו, לא-תקח אשה מבנות כנען. כח,ב קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך; וקח-לך משם אשה, מבנות לבן אחי אמך. כח,ג ואל שדי יברך אתך, ויפרך וירבך; והיית, לקהל עמים. כח,ד ויתן-לך את-ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך–לרשתך את-ארץ מגריך, אשר-נתן אלהים לאברהם. כח,ה וישלח יצחק את-יעקב, וילך פדנה ארם–אל-לבן בן-בתואל, הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו. כח,ו וירא עשו, כי-ברך יצחק את-יעקב, ושלח אתו פדנה ארם, לקחת-לו משם אשה: בברכו אתו–ויצו עליו לאמר, לא-תקח אשה מבנות כנען. כח,ז וישמע יעקב, אל-אביו ואל-אמו; וילך, פדנה ארם. כח,ח וירא עשו, כי רעות בנות כנען, בעיני, יצחק אביו. כח,ט וילך עשו, אל-ישמעאל; ויקח את-מחלת בת-ישמעאל בן-אברהם אחות נביות, על-נשיו–לו לאשה. {ס} |