תהלים- מִזְמ֥וֹר שבעה ועשרים.

מִזְמ֥וֹר שבעה ועשרים.

 

לְדָוִ֨ד | יְהוָ֤ה | אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהוָ֥ה מָֽעוֹז-חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד:

בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י | מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֪ל אֶת-בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ:

אִם-תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י | מַחֲנֶה֮ לֹֽא-יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם-תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ:

אַחַ֤ת | שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת-יְהוָה֮ אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית-יְ֭הוָה כָּל-יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם-יְ֝הוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ:

כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי | בְּסֻכֹּה֮ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אָהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי:

וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹֽיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אָהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַיהוָֽה:

שְׁמַע-יְהוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי:

לְךָ֤ | אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת-פָּנֶ֖יךָ יְהוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ:

אַל-תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ | מִמֶּנִּי֮ אַֽל-תַּט-בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל-תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל-תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי:

כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי:

ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי:

אַֽל-תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ-בִ֥י עֵֽדֵי-שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס:

לׄׄוּלֵׄ֗ׄאׄׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב-יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים:

קַוֵּ֗ה אֶל-יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל-יְהוָֽה:

אִם-תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י | מַחֲנֶה֮ לֹֽא-יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם-תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.

בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ:

ובמה ובמי בוטח דוד אם תקום עליו מלחמה אם תבוא מצוקה-

כעצתו:

קַוֵּ֗ה אֶל-יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל-יְהוָֽה:

דוד היה האדם בטוח, אדם שידע מי הוא , מאיפה בא ולאן הוא הולך או יותר נכון לאמר לאן ובאיזה דרך הוא מבקש ללכת…

ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי:

ושוב כעם ישראל בעת ישעיהו שבקש לא לתעות בדרך לא דרך:

כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ:  לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: ישעיהו.

לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ

כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי: ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.

כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי

דוד המלך לא היה בגיל יתמות שאביו הלך מהעולם הזה, דוד המלך לא היה יתום, אך כמו כולם גם אביו של דוד, ישי, הלך מהעולם הזה ובענין הזה אין ענין גיל, אם גיל יתמות או לא גיל יתמות, אפילו שאתה כבר אבא או סבא שאביך הולך מהעולם הזה זה כמו שהעץ שאתה פרי לו כבר לא על האדמה הזאת.. ואתה פרי שכבר לא על העץ שלו, זאת העת שאתה הופך לעץ ופירותיו עליו במקום הזה:

וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי:

גם כעם, אברהם הוא שורש העץ של יעקב ויעקב הוא שורש העץ של יהודה שבעת הזאת הוא עץ בפני עצמו וככה אמרו אבותינו בעת שאבותיהם כבר לא היו עמם:

כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ

אַחַ֤ת | שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת-יְהוָה֮ אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית-יְ֭הוָה כָּל-יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם-יְ֝הוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.

שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית-יְ֭הוָה כָּל-יְמֵ֣י חַיַּ֑י

וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ:

יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין-כָּמוֹךָ אֱלֹהִים–בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ:  שֹׁמֵר הַבְּרִית, וְהַחֶסֶד, לַעֲבָדֶיךָ, הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל-לִבָּם.  אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ דָּוִיד אָבִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתָּ, לוֹ; וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.  וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר, לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי, יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:  רַק אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם, לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי, כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ, לְפָנָי.  וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  יֵאָמֵן, דְּבָרְךָ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְדָוִיד.  כִּי, הַאֻמְנָם, יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עַל-הָאָרֶץ:  הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, לֹא יְכַלְכְּלוּךָ–אַף, כִּי-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.  וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ, וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ–יְהוָה אֱלֹהָי:  לִשְׁמֹעַ אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ. לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה, יוֹמָם וָלַיְלָה–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָשׂוּם שִׁמְךָ שָׁם:  לִשְׁמוֹעַ, אֶל-הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.  וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תַּחֲנוּנֵי עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ, מִן-הַשָּׁמַיִם–וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ.  אִם-יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנָשָׁא-בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ; וּבָא, אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ–בַּבַּיִת הַזֶּה.  וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן-הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת-עֲבָדֶיךָ, לְהָשִׁיב לְרָשָׁע, לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ; וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק, לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.  וְאִם-יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי אוֹיֵב–כִּי יֶחֶטְאוּ-לָךְ; וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ אֶת-שְׁמֶךָ, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.  וְאַתָּה, תִּשְׁמַע מִן-הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ, לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וַהֲשֵׁיבוֹתָם, אֶל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לָהֶם, וְלַאֲבֹתֵיהֶם: דברי הימים.

וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ, מִן-הַשָּׁמַיִם–וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ:

תחשבו על זה מהמקום הזה:

לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם-יְ֝הוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ:

וָאֲחַשְּׁבָה, לָדַעַת זֹאת; עָמָל היא (הוּא) בְעֵינָי. עַד-אָבוֹא, אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל;  אָבִינָה, לְאַחֲרִיתָם: תהלים.

כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי:

ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: תהלים.

יש אנשים שנכנסים למקום הזה כאוספי יתומים כאוספי ילדים או נותני חסות לילדים שנלקחו מהוריהם, כדי להכנס למקום של אלוהים כמבקשים להיות אלוהים אחרים בישראל. וגם לעתים לקבל זכויות של אב על ילד כקניונו ומשכך כקובע גורלו וקבלת אישור גם למכור את הילד או את זכויות הירושה שלו לנחלה בישראל.

ולכן התפילה:

אַֽל-תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ-בִ֥י עֵֽדֵי-שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.

יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: ישעיהו.

צריך לחשוב גם על הדבר בהקשר של חטיפת ילדי עולי תימן ואימוצם על ידי אנשים שלקחו את הזכויות האלה על הילדים האלה. ברור שרוב המאמצים תמימים… יש מצב שהיו מאמצים ששורש החטיפה היתה מהמקום הזה של לקבל נחלה דרך הילדים האלה.