וְלֹא-הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל-מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל-אַהֲרֹֽן: וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּֽאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת-קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל-הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ: וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל-הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א | מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֨פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

התלונה היתה למשה הריב של העם היה עם משה:

וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם-מֹשֶׁ֑ה

מתוך שהוא למשה מוליך את עמו של בורא עולם למשהו לא טוב לו:

וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת-קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל-הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת

-קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה

הצמא של ישראל היה צמא כזה כמו בערה:

וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת-קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל-הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ:

וּבְעִירֵֽנוּ:

בורא עולם הוא שהביא את ישראל לצמא כזה, זה ברור לכל שהכל נהיה בדברו ובורא עולם סיפק להם הכל כל הדרך ובמקרה זה בורא עולם לא נתן להם מים עד מצב של בעירה, כזה צמא והתלונה למשה ומשה ואהרן הלכו לדבר עם בורא עולם מה לעשות ובורא עולם אמר להם מה לעשות, לדבר אל הסלע:

וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל-פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל-פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד-יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן-הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת-הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת-בְּעִירָֽם: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו

ומשה לא דיבר לסלע והכה בו פעמים:

וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת-הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ: וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַֽהֲרֹ֛ן אֶת-הַקָּהָ֖ל אֶל-פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ-נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן-הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם: וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת-יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת-הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּֽעֲמָ֑יִם וַיֵּֽצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָֽעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

וַיַּ֧ךְ אֶת-הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּֽעֲמָ֑יִם

מהמקרה הזה אפשר ללמוד שהדבר ניסיון למשה ואהרן:

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָֹה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: שמות.

וְשָׁם נִסָּהוּ:

משה ואהרן לא צלחו את הנסיון ומשכך:

וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹֽא-הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת-הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-נָתַ֥תִּי לָהֶֽם: הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר-רָב֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת-יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

יַ֚עַן לֹֽא-הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

ובהמשך: 

וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל-גְּב֥וּל אֶֽרֶץ-אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר: יֵֽאָסֵ֤ף אַֽהֲרֹן֙ אֶל-עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר-מְרִיתֶ֥ם אֶת-פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

עַ֛ל אֲשֶׁר-מְרִיתֶ֥ם אֶת-פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה:

והמשיכו הלאה. במקרה הזה העם לא נענש. אהרן ומשה לא עמדו בנסיון.