שקט כלכלי- פרשת גדעון.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ–מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים: וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ–נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי–נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם: וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת–זֶ֥בַח וְאֶת–צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת–בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִֽים: וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת: וַיֹּ֛אמֶר גַּם–לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת–הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

במלחמה הזאת הכח של גדעון הגיע עיף ורעב לעיר סוכות ובקש עזרה:

וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ–נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם

ומסביר להם שהם לוחמים במדין,

כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן:

שרי סוכות סרבו לעזור וזאת כי גדעון עדין לא ניצח את המדינים,

וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי–נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם:

זבח וצלמונע לא בידך אז לא ניתן לך, הם לא ראו לנכון לעזור לפני וגדעון מבטיח נקמה, אחרי הנצחון:

וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת–זֶ֥בַח וְאֶת–צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת–בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִֽים:

ואותו הדבר עם תושבי פנואל:

וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת:

ולאחר הסירוב, אותה הבטחה של גדעון לנקמה באלה שסרבו לעזור לו ולאנשיו:

וַיֹּ֛אמֶר גַּם–לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת–הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה:

והבטיח ולאחר הנצחון קיים:

וַיָּ֛שָׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ מִן–הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס: וַיִּלְכָּד–נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת–שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת–זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ: וַיָּבֹא֙ אֶל–אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם: וַיִּקַּח֙ אֶת–זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת: וְאֶת–מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת–אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ולאחר הניצחון:

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ובקשו שימשול בהם, כמבקשים להתברך ממנו וגדעון אמר להם שהוא לא מולך בארץ בורא עולם הוא המולך בארץ:

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

זאת תוצאת המלחמה וזאת התשועה שלום:

וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן:

להרבה מאיתנו קשה לחשוב על מצב של שקט בארץ בעת הזאת , ללא מלחמה.. גדעון הצליח להביא לשלום כזה בעתו,

במקרה הזה גם שלום כלכלי, גם שקט כזה, שקט כלכלי.. יען כי, תחילת שליחותו של גדעון החלה במלחמה נגד אויב שכארבה חיסל את כל היבולים, השקט במקרה הזה הוא גם שקט מדלות, על כל סוגיה..

וְהָיָ֖ה אִם–זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו: וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת–יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד–בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא–יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) וּבָ֤אוּ כְדֵֽי–אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ: וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.