בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן- לימודי תהלים.

דּ֤וֹם | לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל-תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת: מזמור שבעה ושלושים.

הֲנֹ֣טַֽע אֹ֖זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם-יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט: הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת: יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל: אַשְׁרֵ֤י | הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ: תהלים מתפילת שחרית של יום רביעי.

טֽוֹב-לִ֥י כִֽי-עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ- לימודי תהלים.

יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל:

וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָֽאֲדָמָה בַּֽעֲבוּר הָֽאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָֽאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹֽא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּֽאֲשֶׁר עָשִֽׂיתִי: פרשת נח.

כִּי יֵצֶר לֵב הָֽאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וזה נאמר אחרי המבול אחרי שבורא עולם שיחת כל בשר לאחר שכל בשר שיחת את עצמו:

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: פרשת נח.

וזה קרה לאחר חטא גן עדן:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: בראשית.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע

שאדם שהוא אינו אלהים אך כאלהים מבחינת דעתו (לא בינתו):

הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ

ומשכך מחשבותיו מהמקום הזה הן הבל:

יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל:

ובהמשך כשהאדם במקום הקלקול הזה, יש התייסרות לשוב לכת בדרך הזאת של לפני החטא שלא היתה לפני הדעת לו כמכשול ללכת בדרך הזאת לנוכח היצר שהוליד החטא ומשכך ההתגברות עליו היא מייסרת את האדם ואם הצליח בזאת, אשריו.

אַשְׁרֵ֤י | הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ:

ברור שהמצליח בזאת:

דּ֤וֹם | לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל-תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת: מזמור שבעה ושלושים.

בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת:

שבפשע הצליח להיות עשיר, הוא לא המצליח הזה, הוא מצליח במקום של מחוץ לגן עדן, במקום הדעת הזאת בעוד ההולך בדרך תורת ישראל מצליח במקום שהמדד להצלחה בו הוא לא כמדד הנמדד במקומות שהצליח בהם הרשע.

זה כמו שני בני אדם שחיים בשני עולמות נפרדים עם מערכת מושגים שונה זו מזו גם למי אנו קוראים איש מצליח, ועם האדם הזה אנחנו לא מתחרים אנחנו לא באותו משחק כמו שאומרים, כמו שקבוצת כדורסל לא יכולה לשחק נגד קבוצת כדוררגל, זה לא אותו משחק ולא אותם חוקים ומשכך ברורה המצווה במקרה זה:

בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן- לימודי תהלים.

דּ֤וֹם | לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל-תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת: מזמור שבעה ושלושים.

יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל:

כִּי יֵצֶר לֵב הָֽאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וזה נאמר אחרי המבול אחרי שבורא עולם שיחת כל בשר לאחר שכל בשר שיחת את עצמו:

הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ

יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי-הֵ֥מָּה הָֽבֶל:

אַשְׁרֵ֤י | הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ:

דּ֤וֹם | לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל-תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת: מזמור שבעה ושלושים.

בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת:

אַל-תִּ֭תְחַר

כִּֽי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב: במדבר.

הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב:

לבדד ולבטח:

בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה יְהוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי: תהלים.