כָּל-פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְ֗אַֽ֗הֲ֗רֹ֛֗ן֗ עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל-זָכָר֙ מִבֶּן-חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף:

שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף:

כל הכהנים כולל הלא בכורים

לעומתם בכורות ישראל, בישראל רק הבכורות:

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל-בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה וְשָׂ֕א אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר שְׁמֹתָֽם: וְלָֽקַחְתָּ֨ אֶת-הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה תַּ֥חַת כָּל-בְּכֹ֖ר בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵת֙ בֶּֽהֱמַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם תַּ֣חַת כָּל-בְּכ֔וֹר בְּבֶֽהֱמַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּפְקֹ֣ד מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ אֶֽת-כָּל-בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִי֩ כָל-בְּכ֨וֹר זָכָ֜ר בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֹ֛ת מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה לִפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם:פרשת הַפְּקֻדִ֡ים.

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל-בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה וְשָׂ֕א אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר שְׁמֹתָֽם: וְלָֽקַחְתָּ֨ אֶת-הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה תַּ֥חַת כָּל-בְּכֹ֖ר בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵת֙ בֶּֽהֱמַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם תַּ֣חַת כָּל-בְּכ֔וֹר בְּבֶֽהֱמַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וַיְהִי֩ כָל-בְּכ֨וֹר זָכָ֜ר בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֹ֛ת מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה לִפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם

שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם

יש עניין עם העודפים, היו יותר בכורות מישראל מבני שנה ומעלה מהכהנים:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: קַ֣ח אֶת-הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כָּל-בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת-בֶּֽהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָֽיוּ-לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל-הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְלָֽקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֨דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל: וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹֽדְפִ֖ים בָּהֶֽם: וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם: מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת-הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ: וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת-כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִּ֛ם לְאַֽהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל-פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: פרשת הַפְּקֻדִ֡ים.

וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙

שאותם פדו בכסף:

וְלָֽקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֨דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל:

ואתם לאהרון ובניו יען כי:

כהן נושא חטא, נשיאת חטא משולה גם לפדיון הנפש וזה רק כהנים יכולים לשאת ולא למות:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: במדבר.

לכן התרומות..

לכל לכל בן בישראל נעשה פדיון, מבן חודש ומעלה גם בעת הזאת.

הציווי מבן חודש ומעלה מלמד שאם למישהו מבכורי ישראל/יהודה לא נעשה פדיון, הוא יכול לעשות זאת גם כעת.

חייבים לעשות את הפדיון עם לווים.

רק בעבור העודפים נותנים תשלום.

זאת מצווה אחד מול אחד מכל שבט הלוי ביש יותר לישראל מלוי אז רק בעבור אלה לשלם לכהנים.

יש יותר ישראל מלוים גם בעת הזאת, לכן חשוב גם בעת הזאת לפקוד שוב את ישראל, ולהפקיד כסף אצל כהנים בעבור העודפים. ולעשות כך כל שנה בסמיכות ליום כיפור עם העודפים.

עם הגעת ישראל לארץ היו כאלה שלא מלו אותם ויהושע מל אותם בארץ.

היו כאלה מהעדה הרוסית שבאו ללא מילה, גם מתקדים יהושע , אין בעיה, אפשר בכל עת במיוחד שיש תקדים לעת גלות וחזרה מגלות לאחר מצרים ויש התכנות ששכחו לעשות לבכורים פדיון. אז מהציווי מבן חודש ומעלה, אנו למדים שניתן לעשות זאת גם לבני למעלה מחדש.

עדכון שנת שבעים וארבע- חודש עשתי עשר.

חשבתי על ענין פדיון בכורות, אם פדיון בכורות לא נעשה על ידי כהן ותשלום לכהן ובניו כמצווה בתורה, יש לעשות צו לפדיון בכורות שוב. גם אם אתה בן שבעים או חמישים חשוב לעשות זאת באם פדיון הבן נעשה שלא על ידי לויאים וכהני לוי. מפה נלמד שכל ענין פדיונות כפרות נפש, הכל דרך לויאים וכהנים והשכר לכהן ובניו.

ברור שאם לא שילמת לכהן, הוא לא נושא ובנך אינו פדוי. ואלה שלא נפדו על ידי כהן- אינם פדויים. הם שבויים.

זה תיקון מוצע שיכול להעשות גם בחודש זה ובכל יום בשנה.