פרשת הפיקודים- ספירת שנים- עדכון- שנת שבעים וחמש.

וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל-מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: פרשת הַפְּקֻדִ֡ים– במדבר.

מועד שקביעת השנה היא בהתאם ליציאת מצרים. לא בכל המקרים ואולי גם ברוב המקרים אין תעוד מועד מדויק כמו פה, אז כנראה שיש סיבה לדבר שצריך לזכור את מה שקרה במועד הזה שהוא סמוך לפסח.

ועוד דבר.

בעת הזאת נוהגים לספור שנים לפי הבריאה.

לא עשו כך בעת קדם, אין ספירה של שנים לפי הבריאה בתורתינו, המועד הזה לא מצוין בתורה.

הנוהג לספור שנים היא החל מנקודת זמן מכוננת כמו בספירה הזאת:

בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:

עם הכרזת הקמת המדינה ועימה משילות יהודית הוחל חוק הכשרות ועימו השמיטה, לא ניתן להחיל בכל מועד שקדם לו מתוקף השלטון הזר שלא החיל הדבר, השמיטה היא מהיום של כי תבואו אל הארץ לא כאדם יחיד או משפחה יחידה או קבוצה  לארץ, ברור שלא ניתן היה קיים את הדבר על הארץ בעת המנדט הבריטי. הדבר הוחל עם ההכרזה והמשילות היהודית שהיה לה את היכולת להחיל את הדבר על הארץ וזאת נקודת הזמן להחיל מדידת שבע שנים- שנת שמיטה,ומשם ארבע שנות שבע ושנה אחת- וחמישים שנה- יובל.