מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

בְּךָ֖ יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל-אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי:

הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י | אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְֽצוּר-מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי:

כִּֽי-סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי:

תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּֽי-אַ֝תָּה מָֽעוּזִּֽי:

בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת:

שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי-שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי:

אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת-עָנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי:

וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד-אוֹיֵ֑ב הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי:

חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י צַ֫ר-לִ֥י עָשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי:

כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮ וּשְׁנוֹתַ֪י בַּאֲנָ֫חָ֥ה כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֹנִ֣י כֹחִ֑י וַעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ:

מִכָּל-צֹרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִשֲׁכֵנַ֨י | מְאֹד֮ וּפַ֪חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י רֹאַ֥י בַּח֑וּץ נָדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי:

נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד:

כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי | דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֪וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ:

וַאֲנִ֤י | עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה:

בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי:

הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל-עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ:

יְֽהוָ֗ה אַל-אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל:

תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר הַדֹּבְר֖וֹת עַל-צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַאֲוָ֥ה וָבֽוּז:

מָ֤ה רַֽב-טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר-צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָם:

תַּסְתִּירֵ֤ם | בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת:

בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֝֗י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר:

וַאֲנִ֤י | אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ:

אֶֽהֱב֥וּ אֶת-יְהוָ֗ה כָּֽל-חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל-יֶ֝֗תֶר עֹשֵׂ֥ה גַאֲוָֽה:

חִ֭זְקוּ וְיַאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל-הַ֝מְיַחֲלִ֗ים לַיהוָֽה:

בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת: מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י

מה זאת אומרת אפקיד רוחי:

ביאור מתפילת מנחה:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, בֹקֶר וְצָהֳרָיִם וְעֶרֶב, הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ: מתפילת מנחה.

נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ:

ובהמשך מזמור זה:

וַאֲנִ֤י | עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה: בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי: מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י

ההליכה של עם ישראל עם בורא עולם היא עוד מימי אברהם שהלך מבית אביו ואמו עם בורא עולם והלאה עם ישראל שאמר נעשה ונשמע, את דבר הבורא כפי שיעד לו בורא עולם לעשות בארץ ירושתו, כפי שקבע לו ומשכך ביד בורא עולם עתות ישראל ולכך הוא מתפקד עוד בימיו אלה:

עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד: תהלים.

ישראל נולד לדבר ומשכך פיקודיו כפיקודי ישראל , פיקודיו של ישראל לצבאותם הם לא קשורים לצבא כפי שאנו מכירים את צבא הגנה לישראל בעת הזאת השרות בצבא הזה נעשה לפני השרות בצבאות הפיקודים.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: במדבר.

יש צבא ויש צבא ובצבא הזה יכול להתפקד רק העונה על התנאים האלה:

אבא שלו מישראל:

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם

כל אדם בישראל מתפקד בשבט שלו כשמות אבות השבטים:

לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת

תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם

מין הילוד:

כָּל זָכָר

תנאי סף:

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה

כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל

הפוקדים משבט הלוי, וכהן:

תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:

מתוך המקום הזה:

נלמד גם שאדם שאינו עונה על התנאים הנ”ל לא יכול להכנס למקום הזה:

עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ:

וגם למקום הזה כפי שיועד לבצלאל ולאהילאב:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה: וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: שמות.

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים

אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת-עָנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי: מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

דבר מלאך בורא עולם להגר אם ישמעאל:

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ: בראשית.

הגר היתה שפחת שרה, מהגר נבנתה שרה, מדבר תורה זה אפשר לאמר ששרה בורכה מהגר:

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָֽמְרָה כִּֽי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶֽאֱהָבַנִי אִישִֽׁי:  וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּֽי שָׁמַע יְהֹוָה כִּֽי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּֽתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעֽוֹן: בראשית.

בורא עולם שמע לעוני הזה של לאה:

כִּי אָֽמְרָה כִּֽי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶֽאֱהָבַנִי אִישִֽׁי:

כִּֽי שָׁמַע יְהֹוָה כִּֽי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּֽתֶּן לִי אֶת זֶה

גם את זה:

כִּי תִֽהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָֽאַחַת אֲהוּבָה וְהָֽאַחַת שְׂנוּאָה וְיָֽלְדוּ לוֹ בָנִים הָֽאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָֽה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִֽהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹֽר:  כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָֽה: דברים.

כִּי תִֽהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָֽאַחַת אֲהוּבָה וְהָֽאַחַת שְׂנוּאָה

וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָֽה:

אם יש לאדם שתי נשים הראשונה נחשבת השנואה יען כי הוא לקח עוד אשה אחריה על מה שמשתמע מכך אם גרש אותה ואם לא.

כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ

מהאשה הראשונה, משרה ולא מהגר.

למרות שיצחק נולד אחרי ישמעאל.

גם העניות האלה יחלו לחסדו של בורא עולם:

חִ֭זְקוּ וְיַאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל-הַ֝מְיַחֲלִ֗ים לַיהוָֽה: מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

גם אלה שמיחלות לילדים וקצת קשה.. ולוקח זמן.. צריך להיות חזקות עם סבלנות ולחכות לחסד מבורא עולם.

בְּךָ֖ יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל-אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי: הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י | אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְֽצוּר-מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי: כִּֽי-סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי: תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּֽי-אַ֝תָּה מָֽעוּזִּֽי: בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת: תהלים- מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת:

ולכן:

בְּךָ֖ יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל-אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי:

בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי:

בְּצִדְקָתְךָ֥

בצדקתך פלטני, באמת התורה.

לא סתם ככה כמו שאומרים.

נגיד אדם פושע, גנב, רוצח , מקבל שוחד או כל דבר בדרך מרמה כל פושע על פי התורה, שנתפש ויושב בכלא, אדם כזה, הוא אדם שיושב בכלא בצדקת התורה, הוא לא אדם שיכול להעיד על עצמו:

בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי: הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל-עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ: יְֽהוָ֗ה אַל-אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל: תהלים- מִזְמ֥וֹר אחד ושלושים.

אויביו של האדם הזה פעלו לקיים את צדקת התורה כששמו אותו בכלא או החילו עליו כל דין על פי דבר תורה.

האסור הזה הוא הרשע, זאת לא תפילתו:

יְֽהוָ֗ה אַל-אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל:

במקרה הזה הסוהר והשוטר לא יבושו, הגנב , הרוצח, הפושע, מקבל השוחד הוא יבוש וישב בכלא, העובדה שהוא אסור לא שמה אותו בדרך עיוורת כאדם שיכול לדרוש מבורא עולם שיפדה אותו ויפיל בושה על השוטרים שמקיימים את צדקת הבורא.

הגנב היחיד שיכול לבקש חילוץ מבית האסורים בצדקת התורה הוא האדם הזה:

שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם;    עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן; מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ: תהלים.

התורה מבקשת מהאדם שלא ישפטו אדם בדרך עיוורת למצוקותיו, כמו העני, שלא היה גונב אם הוא לא היה עני, במקרה הזה הגנבה היא כפיקוח נפש ויש עתות כמו בעת הזאת שמצדיקים את העשיר ומוחלים לו על חוב על ידי “תספורת” כצו שאומרים  ואת העני רודפים או שמים בכלא וזאת בעת שהמשפט בארץ הוא כמשפט הזה:

לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ– בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ; יִמּוֹטוּ, כָּל-מוֹסְדֵי אָרֶץ:  תהלים.