שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל–הַעֲמֻסִים, מִנִּי-בֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים, מִנִּי-רָחַם. וְעַד-זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד-שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. לְמִי תְדַמְּיוּנִי, וְתַשְׁווּ; וְתַמְשִׁלוּנִי, וְנִדְמֶה. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס, וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ; יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל, יִסְגְּדוּ אַף-יִשְׁתַּחֲווּ. יִשָּׂאֻהוּ עַל-כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו, וְיַעֲמֹד–מִמְּקוֹמוֹ, לֹא יָמִישׁ; אַף-יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ. זִכְרוּ-זֹאת, וְהִתְאֹשָׁשׁוּ; הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים, עַל-לֵב. זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת, מֵעוֹלָם: כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד, אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא-נַעֲשׂוּ; אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם, וְכָל-חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עצתו (עֲצָתִי); אַף-דִּבַּרְתִּי, אַף-אֲבִיאֶנָּה–יָצַרְתִּי, אַף-אֶעֱשֶׂנָּה. שִׁמְעוּ אֵלַי, אַבִּירֵי לֵב–הָרְחוֹקִים, מִצְּדָקָה. קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק, וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר; וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי. רְדִי וּשְׁבִי עַל-עָפָר, בְּתוּלַת בַּת-בָּבֶל–שְׁבִי-לָאָרֶץ אֵין-כִּסֵּא, בַּת-כַּשְׂדִּים: כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ, רַכָּה וַעֲנֻגָּה. קְחִי רֵחַיִם, וְטַחֲנִי קָמַח; גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת. תִּגָּל, עֶרְוָתֵךְ–גַּם תֵּרָאֶה, חֶרְפָּתֵךְ; נָקָם אֶקָּח, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם.
|
שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה–יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה, וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ. כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ–לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה, עֲזַרְתִּיךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ; עַל-דְּרָכִים יִרְעוּ, וּבְכָל-שְׁפָיִים מַרְעִיתָם. לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ: כִּי-מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל-מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם. וְשַׂמְתִּי כָל-הָרַי, לַדָּרֶךְ; וּמְסִלֹּתַי, יְרֻמוּן. הִנֵּה-אֵלֶּה, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ; וְהִנֵּה-אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם, וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים. רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, יפצחו (וּפִצְחוּ) הָרִים רִנָּה: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, וַעֲנִיָּיו יְרַחֵם. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל–הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.
|
אֲדֹנָי יְהוִה, נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף, דָּבָר; יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים. אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי: אָחוֹר, לֹא נְסוּגֹתִי. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי, כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע, כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ. קָרוֹב, מַצְדִּיקִי–מִי-יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי. הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי, מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי; הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם. מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה, שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ–אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה, וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו. הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ, מְאַזְּרֵי זִיקוֹת; לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם, וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם–מִיָּדִי הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם, לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן. שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהוָה; הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם: כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. כִּי-נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהוָה; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ: כִּי תוֹרָה, מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי, לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ. קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי, וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ; אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, וְאֶל-זְרֹעִי יְיַחֵלוּן. שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה–וְיֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת. |
שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם: אַל-תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל-תֵּחָתּוּ. כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס; וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים. עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ יְהוָה–עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין. הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה; הַשָּׂמָה, מַעֲמַקֵּי-יָם–דֶּרֶךְ, לַעֲבֹר גְּאוּלִים. וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם; מִי-אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן. וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל-הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית; וְאַיֵּה, חֲמַת הַמֵּצִיק. מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ. וְאָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם, וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו; יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ. וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ; לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי-אָתָּה. הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה, אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית–מָצִית. אֵין-מְנַהֵל לָהּ, מִכָּל-בָּנִים יָלָדָה; וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ, מִכָּל-בָּנִים גִּדֵּלָה. שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ, מִי יָנוּד לָךְ; הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב, מִי אֲנַחֲמֵךְ. בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ, בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת–כְּתוֹא מִכְמָר; הַמְלֵאִים חֲמַת-יְהוָה, גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ. לָכֵן שִׁמְעִי-נָא זֹאת, עֲנִיָּה; וּשְׁכֻרַת, וְלֹא מִיָּיִן.
|
שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל–הַעֲמֻסִים, מִנִּי-בֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים, מִנִּי-רָחַם וְעַד-זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד-שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.הַנְּשֻׂאִים, מִנִּי-רָחַם.וְעַד-שֵׂיבָהוָאַגִּיד לְךָ מֵאָז, בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ–פֶּן-תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם, וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם.בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָבְּחַרְתִּיךָ, בְּכוּר עֹנִי. לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל; וּכְבוֹדִי, לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן.בְּחַרְתִּיךָ, בְּכוּר עֹנִי.אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, |
בְּחַרְתִּיךָ, בְּכוּר עֹנִי.נגיד אדם היה עני בן עני, וחלו הימים והאדם כבר לא עני, נחלץ מעוני, יש לו בית יש לו עבודה, מבסוט בחלקו והוליד בן. ברור שבנו לא כמוהו בכור עוני. כתוב מאשפות ירים אביון, כתוב יושיע לבני אביון. במקרה הזה אפשר למשול במקרה דוד שלמה ובן שלמה. לשלמה היתה את צדקת אביו, ומשכך מלכותו של שלמה נקרעה בימי בנו . כי לבן שלמה לא היתה את צדקת אביו. על אותו משל, לאלעד תשובה אין אין את צדקת אביו שנחלץ מעוני כבן עני. |
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; ישעיהו.הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ;אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ–בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ–אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: בראשית. אותה מלחמה מתמשכת והצער שדיכא רגש האשה לאחר ההלימה שבא עם הידיעה על מות בנה אותו צער שנולד לאחר אכילת פרי עץ הדעת במקום הזה שהתיאשת ואמרת לעד נחיה על חרבנו כעשיו ולא כישראל שמובטח לו שלום, שיגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ: במקום הזה שהרמת ידים בורא עולם לא שכח את צערך: וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ.חשוב לזכור שלא בורא עולם הביא את הצער ואת העול הזה על האשה, חטא גן עדן הוא העוון שעשה האדם והאשה שהביאו לו את העול הזה כשלא עשו כציווי הבורא, זה כמו שהבן שלך בעוונו יושב בכלא ואביו איתו: הֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה–הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל; הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם, קַדְרוּת; וְשַׂק, אָשִׂים כְּסוּתָם. ישעיהו.הֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם.שֻׁלְּחָהבמקום הזה שלעתים היתה נפילה באמונה ובתקוה שלך לשלום שיחסוך את הצער הזה מהאשה גם לעתים כמבקשת נקמה או לא יכולה לסלוח: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל–הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה,בורא עולם לא שכח אותך ואת צערך אמא ששלחת את בנך למלחמה עם אויבי ישראל. כמובן שהדבר לא מדבר לדוסית הממוצעת, שבעלה ובנה לא לוקחים חלק בסיפור הזה של ישראל: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל–תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה–אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא. הפיקודים נעשים לאחר הצבא: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל–תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אחרי הצבא, יש פיקודים של צבאות ישראל כעבדי הבורא שלאחר הצבא הזה, לצבא הזה. שרות בצבא הזה, הוא תנאי סף לשרות בצבא הזה. אתם לא בפיקודי ישראל לצבאותם.צריך לחשוב על הדבר שצבא המשטרה נוהל על ידי השוכב את זכר משכבי אישה שישב עם הדוסים שמינו אותו כחברי קואליציא לשר משטרה ויושב ראש הכנסת מטעמם גם לאבטח אותם במירון. ולכן הדין במירון: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ. וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם. וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים: ויקרא. אלה מסקנות ועדת החקירה. ברור שאם בורא עולם לא ישמור- שווא שקד שומר. אני טוענת שעשיתם טעות גדולה שעם התועבה הזאת אושרה לכם הגדלת הקצבאות. אני טוענת שהדוסית שבעת הזאת נושאת בעול בזיעת אפך תאכל לחם ומשכך מפרנסת את בעלה ומשכך מושלת בו נסכה רוח של אשה בדוס שרואים היום יותר ויותר שיש החלפת תשוקה שתשוקת האשה לזכר ננסכה על בעלה, לכן אין לו בעיה לשבת עם ההומו… וגם לשכב עימו. ברור שלאשה הזאת אין בעיה לקרוא קריאות קרב, הבן שלה רואה את בני עמנו נלחמים ולא נלחם עמם. (אגב, כהן שמתחתן עם אשה לא בתולה משחית זרעו, ומשכך אינו זכאי לתרומות הקדשים וכמובן שלמשפחתו אסור לאכול מתרומות אלה, מהבחינה הזאת כהן מתאבד על בעולתו ביום קידוש הכלה הזאת). ביבי, שכחת את החילים העניים בתקציב החדש, אני לא כועסת עליך כי התקציב נעשה תחת אש. חשוב שתבין אי הגדלת שכר חילינו העניים תאלץ אותם לעבוד בחופש. |
שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי.המשל על האדם ידוע לכל, כי האדם עץ השדה. ממחקרי עץ השדה אנו יכולים ללמוד האדם. אז בואו נחשוב ביחד. את זרע העץ זורעים באדמה, מלימוד זה ניתן להבין שהאדמה משולה לרחם, לביצית. והזרע זרע. שאתה שותל עץ זית באדמה, אתה יודע את שם הזרע ואת שם הנולד ממנו- הפרי וזאת עוד בטרם שהעץ הצמיח פרי. אותו הדבר עם החרוב. על אותה אדמה, על אותה רחם, על אותה ביצית, זרע חרוב יקרא חרוב ולא זית. ומפה אתה מבין שהאשה לא קובעת את מין הזרע כמו שהאדמה לא קובעת את מין פרי העץ הזרוע בה. ומשכך נוכל להבין זאת יותר בקשר למיני זרעים, מיני גוים, ומיני עדות בתוך העם, כמו הנבדלות של זרע יעקב ביחס לגוים ועל נבדלות זרע דוד ביחס ליהודה וכלל ישראל והנבדלות של זרע לוי מזרע דוד, זרע יהודה, וזרע ישראלשבתוכו זרע אהרון הכהן הנבדל ביחס לישראל יהודה ודוד ולוי . אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם. זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל,יְכַנֶּה: ישעיהו.אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ,בהמשך מדברים על האדמה הנכונה לזרע הזה, לא כל אדמה מבחינת טיבה ומזג האוויר כמויות הגשמים שמתאימים לזרע אחד ולא לזרע שני מבחינת איפה אתה זורע, על בנות כנען אסור לך להזריע, רחם כנען פוסלת זרע ישראל, פרי פגום לישראל, אך לא למואב. אפילו שיהודים היו בגלות הם זרעו זרע יהודי שהצמיח פרי יהודי, בגלות נדרשו לעשות חממה מה שאתה לא נדרש לעשות בארץ הזאת. |
אֲדֹנָי יְהוִה, נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף, דָּבָר; יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים. אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי:יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים.כַּלִּמּוּדִים.כַּלשמוע דבר שלא בשיעור כמו בבית הספר או בישיבה, שהנדבר לא במקום הזה אך הוא מלמד, אות מבורא עולם שכמו השיעור בישיבה גם הואט שכלימודים כמו במקום לימודים ולא במקום לימוד ואתה למד. ולמרות שהוא לא במקום הזה ולא מוצק לך כבמקום אתה מקבל אתה הדבר ועושה אותו מהמקום המאמין הזה. וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי:כמו שאומרים שהחיים בעולם הזה שלעצמם הם לימודים, שיעור שאתה לומד שלא במוסד וגם לא מהספר, על הדרך קרה לך מקרה והבנת שזה מסר מבורא עולם וקיבלת את הדבר ועשית כמתבקש ממך בדרך זאת עם האות הזאת מבורא עולם. . הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם.. וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת. |
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ יְהוָה–עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים;ובהמשך: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם,יְרוּשָׁלִַם,מפה נתן ללמוד שהפניה בלשון נקבה, היא לא לאשה יחידה, הפניה לירושלים ולתושבים בה. |
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה, אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ;וּשְׁכֻרַת, וְלֹא מִיָּיִן.כֹּה-אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ, אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה–אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא-תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד.ביאור מתהלים: יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי– אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. יש את ההפוך שמבקש להדמות לעליון בירושלים או בכל מקום שהם מבקשים לפעול כעליונים על התושבים: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה–מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל, אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה, עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה, לְעֶלְיוֹן: ישעיהו. וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶדַּמֶּה, לְעֶלְיוֹן:ביאור מתהלים: יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ: הַר-צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן;משמע הקריה למלך רב, היא בירושלים, בהר ציון ביכתים הצפונים של ההר. ברור שלא בקריות בצפון הארץ. ומחילים דינים כאלה וזאת ללא משפט: שאדם מרעיל אדם: מתהלים: וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ; וְלִצְמָאִי, יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. יש כאלה שהדבר יעיף אותם למחשבה אודות הקורה בקריות עם בז”ן.. |
.