תראה, ההבדל בין ילד יהודי בגלות מישראל לבין ילדים מפליפינים, סודנים, תאילנדים וכו’ הגולים מארצם הוא:

שהילד היהודי שנולד בגלות ואפילו דור עשרים לתולדת גלות, חלם לשוב לציון, לארצו המובטחת לו וככה כל השנים שר וחלם לשוב לארצו:

אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם–    תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי–    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם–    עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

לעומתו הילד הפיליפיני שאביו הובא לפה בהסכם עבודה לזמן מוגבל ומבקש להפר הסכם זה, שהילד הפיליפיני שלא כמו בני ובנות ישראל, לא חולם לשוב לארצו, לעמו, למולדת אבות אבותיו.

דווקא הילד הגולה הפיליפיני  בארץ הזאת ונבדלותו הזאת מילד ישראלי בגלות,  מאיר על ההבדל בין זרע בני ישראל לזרעם של בני העובדים הזרים בארץ הזאת ושאינם פליטים.

בראיה גלובלית, האפריקאים הגולים באמריקה הרבה מאוד שנים כעבדים שהובאו שלא ברצונם (שלא כמו המהגרים אליה מגרמניא כמו טראמפ) לאמריקה, לא חלמו לשוב למולדתם, בכל השנים האלה שהם באמריקה הם חלמו לאזרחות באמריקה ולא חלמו לשוב לארצם. גם בעת הזאת.

תראה, אני מאוד אוהבת את שרנסקי שהיה אסיר ציון ובא לפה ועשה צבא. אחרי כל התלאות, הוא רצה לשרת את עמו למען קוממיות עם ישראל בארצו בדיוק כמו הילדים הישראלים, היהודים, הלויאים והכהנים בדור הזה שמתגייסים מחר לצבא מהמקום הזה.

וזאת לזכות זרע ישראל בארץ הזאת בעת הזאת יאמר.

בכל דור ודור גם בדור הזה.

עם ישראל חי.

זְכָר-אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי-אָתָּה; יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד-לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ; שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ.  רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי-עָשָׂה יְהוָה, הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל-עֵץ בּוֹ:  כִּי-גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר.  כֹּה-אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן: ישעיהו.

וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. 

ולילד הפליפיני, למה לכעוס על ישראל, אבא שלך ואמא שלך באו בהסכם עם אשרת עבודה לזמן מוגבל, הדבר סוכם מראש עימם ועם סוחר העובדים שהביא אותו, אני טוענת שאבא שלך עשה לך נזק שגידל אותך בארץ לא לו ויצר רגשות אלה אצלך, תוך שהוא יודע מראש שהוא בא לזמן מוגבל בהסכמה ידועה מראש. אבא שלך עשה לך נזק גדול מאוד שהוא נתן לך לטפח רגשות לארץ שאינה ארצך. אבא שלך צריך להתמודד עם רגשות בנו ולא להטיל על ישראל את העול והאשמה על רגשות  אלה בלב בנו לארץ לא לו. האב הזה צריך להתמודד עם הבעיה הזאת של הילד הזה שיש לו ארץ משלו.  מאוד לא יפה שהבן מאשים את ישראל כפוגע ברגשותיו כגזעני, כמבקש להרשיע את ישראל בחטאים לגר , והילד הזה אינו גר, הוא לא עשה ברית מילה והוא לא קיבל את תורת ישראל כפי שנדרש מגר בחוקת תורת ישראל ואבא שלו ואמא שלו לא עשו צבא. כך שעם ישראל לא אשם בחטא לגר מכל הסיבות שהזכרתי.

אני זוכרת את הכתבה של אילה חסון שהלכה לתחנה המרכזית הישנה לתעד את הקורות ברחוב נווה שאנן שעובדים זרים השתלטו על המקום והיה פחד לבוא לשם וסכנה ועוד כל מיני תופעות. אני אחרי כתבה זאת אמרתי, זאת הארץ שלי והלכתי למסעדת עדן לאכול חורוש זבזי. מסעדת עדן בנווה שאנן נסגרה. גם קשת.

ולישראל אני אומרת, נראה שמישהו רוצה לטפח לכם רגשות אשמה שהם שולחים את הילדים.. וככה משחקים לכם על המצפון. שלא תטעו בדבר, האבות של הילדים האלה אשמים. אתם לא אשמים בדבר עם ישראל.

קדימה וישר והלאה.