בֵּאלֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:

כָּל-הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל-מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע:

יָג֤וּרוּ | (יצפינו) יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי:

עַל-אָ֥וֶן פַּלֶּט-לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים | הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים:

נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ: מזמור שישה וחמישים.

י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח:

ומשכך:

נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ:

נֹדִי֮

נד, הוא כלי לאגור מים.

שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ

המשורר בתפילתו מתפלל לבורא שישים את דמעתו בנד של בורא עולם,

יען כי,

בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי:

דמעות מצוקתו של דוד במקום הזה שממנו הוא מבקש תשועה ונחמה ,

לבורא עלום בכה דוד המלך, לבורא עולם תפילתו ואת תשועת הבורא הוא ביקש.

מאוד יפה גם לקרוא את שירת דוד המשורר, שפתו, משליו, שממלים מועטות הוא ידע לבטא קשת רחבה של רגשות ומצוקות והשפה כל כך יפה, לעתים כקוראת את שירתו של דוד אני מוצאת את המילים לבטא את רגשותי שלי כדי שיבינו אותי טוב יותר.

היתה עת שבארץ נהגו לאמר נוד במשמעות של “פלוץ”.