בענין הקיבוצים וחייטי המלך ומר ברוג ודבריו:אחוז התושבים הקיבוצניקים בהתיישבות העברית בישראל: “עם קום מדינת ישראל בשנת 1948, חלקה של האוכלוסייה הקיבוצית באוכלוסיית היישוב הגיע לשיאו: 7%[5]. לעומת זאת, בשנת 2007 הגיע סך כל תושבי הקיבוצים ל-119,700 נפש, פחות משני אחוזים מאוכלוסיית המדינה” WIKIPEDIA. צריך לבדוק אם הדבר כולל גם את ילדי הסוכנות שעלו מעיראק, מסוריא וכו… כרם התימנים למשל, הוקמה לפני העיר תל אביב ואין דיבור על כך:“השכונה הוקמה בשנת 1906 (לפני ייסוד תל אביב), על אדמתם של אהרון שלוש, יוסף בק מויאל וחיים אמזלג. הקרקע נמכרה בתנאים אטרקטיביים לקונים. רוב הרוכשים היו יוצאי תימן שהגיעו מירושלים. תחילה הייתה כוונה לקרוא לשכונה על שם עו”ד דוד מויאל, בנו של יוסף בק מויאל, אך מכיוון שהקמתה של השכונה נמשכה שנים רבות, הוצע לקרוא לה לאחר מכן בשם “מחנה ישראל”, אלא שגם שם זה לא התקבל. רק בשנת 1929 התקבע השם כרם התימנים. על פי הסיפור, גרסת השם הראשונית הייתה “כרם התימני”, ומקורה היא מהשומר התימני אשר שמר על כרמו של יוסף בק מויאל.[3] בין תושבי השכונה היו תלמידי חכמים כמו הרב יחיא נחום, שהיה רב השכונה, הרב אברהם אלנדאף והרב שלום יצחק הלוי. ” WIKIPEDIA. גם מהעדה הבוכרית היו פה מלפני קום המדינה:“החל משנות ה-70 של המאה ה-19 ובמיוחד בשנות ה-1880–1890 עלו יהודי בוכרה לירושלים. הרב זאב יעבץ תיאר את העולים מבוכרה בשנת 1888, ערב הקמת השכונה: “בימים האחרונים החלו לבוא רבים מאחינו מבוכרה, גם הם חרוצים מאוד מאוד במסחר, ובעלי הון ועוסקים בעסקי ממונות… יש בהם בעלי תורה ויראה, נקיי הדעת ובעלי נימוס. ויחידים יש בהם הנוטים גם לאהבת הלשון העברית ולאהבת המדע”[1]. בשנת 1889, עם הגעת מספר חברי הקהילה לכ-200 איש, התאגדו יהודי בוכרה בחברה ושמה “חברת ציון מקהילת-קודש בוכארה וסביבותיה”[2]. הם החליטו להקים שכונה לקהילה בעיר, אשר תיקרא “רחובות”, בעקבות הפסוק מספר בראשית: “ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמרו כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ”. לשם בניית השכונה שלחו חברי הקהילה איגרת מיוחדת ליהודי בוכרה ובה ביקשו את תרומתם על מנת ש”שם קהילתנו יגדל ויתנוסס תוך עיר קדשנו ותפארתנו”. בשנת 1891 נקנו כ-65 דונמים ממערב לשכונת בית ישראל, במקום שהיה מבודד יחסית מציר ההתפתחות של העיר לאורך רחוב יפו. הבנייה החלה כעבור 3 שנים, עם בנייתו של בית הכנסת מוסיוף. על רקע הבנייה היהודית הפשוטה בירושלים של אותה תקופה, נחשבה שכונת הבוכרים לשכונה היהודית המפוארת ביותר והגדולה ביותר בעיר, אשר על פי התוכנית כללה 300 יחידות דיור[3]}. כוונתם של מייסדיה (בהם הרבנים יוסף כוג’הינוף ושלמה מוסיוף) הייתה להקים עיר במתכונת אירופית, ואכן רחובותיה הרחבים של השכונה נבנו בצורת שתי וערב, ולצידם הוקצה שטח לנטיעת עצים, מה שלא היה נפוץ בירושלים של אותה תקופה.[4] השכונה נודעה בבתיה הגדולים וחצרותיהם רחבות הידיים. רבים מעשירי יהדות בוכרה קנו בתי-קיץ בשכונה, אליהם הגיעו בעיקר בתקופה שבין חג הפסח לחג השבועות. בצפון השכונה נבנתה תת-שכונה לאנוסי משהד שנקראה “גבעת שאול”, השכונה נבנתה על ידי משפחת שאולוף לזכר אבי המשפחה שאול גול. ” WIKIPEDIA.
מתוך המקום הזה, נחשוב על הדיעה הרווחת והתייחסת אליהם כהראשונים ומשכך מחקו להם כ- עשרים מליארד שקל מחובותיהם במשחקים של התנועה הקיבוצית המאוחד, בבורסה.. בעת הזאת כפי שניתן לראות באדיבות וויקיפדיא הקיבוצים הם כ- 2 אחוז מהמתיישבים בישראל.
ברור שאם חבר’ה מעיירת הפיתוח היו נופלים בבורסה, בנק לאומי בבעלות המדינה היו מגרשים אותם מהבית.
בסופו של יום עריית תל אביב לקחה לעצמה עשרים דירות בפרויקט במקום לתת לתושבי גבעת עמל כבכול פרויקט פינוי בינוי וזה כבר לא קשור לתשובה, נראה שנתנו את הפרויקט לתשובה כדי לחתום העוולה הזאת על שם מזרחי.תחשבו על כמה גס רוח הדבר לעקור ככה את האנשים האלה משכונת ילדותם, מהשורשים והזכרונות מהמקום בו הם גדלו.. ** |
