.

וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת מִצְרַיִם, וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס, עַל-אֶרֶץ מְכוּרָתָם; וְהָיוּ שָׁם, מַמְלָכָה שְׁפָלָה. מִן-הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא-תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל-הַגּוֹיִם; וְהִמְעַטְתִּים–לְבִלְתִּי, רְדוֹת בַּגּוֹיִם. וְלֹא יִהְיֶה-עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם; וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִהְיֶה-עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם;

מַזְכִּיר עָוֺן

זאת אומרת שהיה עוון.

את דברי בענין אבאר עם דבר שלמה המלך, בעת שהיה החכם באדם:

וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר, לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי, יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:  רַק אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם, לָלֶכֶת לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ, לְפָנָי. וְעַתָּה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל–יֵאָמֶן נָא, דבריך (דְּבָרְךָ), אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי. כִּי, הַאֻמְנָם, יֵשֵׁב אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, לֹא יְכַלְכְּלוּךָ–אַף, כִּי-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ, וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ–יְהוָה אֱלֹהָי:  לִשְׁמֹעַ אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם.  לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה, לַיְלָה וָיוֹם, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם–לִשְׁמֹעַ, אֶל-הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.

לישראל:

וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ, אֶל-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ.  אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנָשָׁא-בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ; וּבָא, אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ–בַּבַּיִת הַזֶּה.  וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת-עֲבָדֶיךָ–לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע, לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ; וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק, לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.  בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי אוֹיֵב–אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ-לָךְ; וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת-שְׁמֶךָ, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.  וְאַתָּה, תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ, לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וַהֲשֵׁבֹתָם, אֶל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּ, לַאֲבוֹתָם.  בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, כִּי יֶחֶטְאוּ-לָךְ; וְהִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוֹדוּ אֶת-שְׁמֶךָ, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן, כִּי תַעֲנֵם. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל–כִּי תוֹרֵם אֶת-הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יֵלְכוּ-בָהּ; וְנָתַתָּה מָטָר עַל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה. רָעָב כִּי-יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי-יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר-לוֹ אֹיְבוֹ, בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו–כָּל-נֶגַע, כָּל-מַחֲלָה. כָּל-תְּפִלָּה כָל-תְּחִנָּה, אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל-הָאָדָם, לְכֹל, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל–אֲשֶׁר יֵדְעוּן, אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וּפָרַשׂ כַּפָּיו, אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה.  וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ, וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל-דְּרָכָיו, אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת-לְבָבוֹ:  כִּי-אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ, אֶת-לְבַב כָּל-בְּנֵי הָאָדָם. לְמַעַן, יִרָאוּךָ, כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר-הֵם חַיִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה–אֲשֶׁר נָתַתָּה, לַאֲבֹתֵינוּ.

לנכרי:

וְגַם, אֶל-הַנָּכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, הוּא; וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, לְמַעַן שְׁמֶךָ.כִּי יִשְׁמְעוּן, אֶת-שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה; וּבָא וְהִתְפַּלֵּל, אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְעָשִׂיתָ, כְּכֹל אֲשֶׁר-יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי–לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-שְׁמֶךָ, לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלָדַעַת, כִּי-שִׁמְךָ נִקְרָא עַל-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. כִּי-יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבוֹ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם; וְהִתְפַּלְלוּ אֶל-יְהוָה, דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר-בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ.  וְשָׁמַעְתָּ, הַשָּׁמַיִם, אֶת-תְּפִלָּתָם, וְאֶת-תְּחִנָּתָם; וְעָשִׂיתָ, מִשְׁפָּטָם. כִּי יֶחֶטְאוּ-לָךְ, כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יֶחֱטָא:

כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יֶחֱטָא:

כִּי-אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ, אֶת-לְבַב כָּל-בְּנֵי הָאָדָם.

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה–לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

.