וְאַתָּ֤ה | יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה-אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:

כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי: מזמור תשעה ומאה.

כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:

כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי

וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי:

.

עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ:

וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי-יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ:

יְקַֽלְלוּ-הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ | וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח: מזמור תשעה ומאה.

ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ:

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ, עַד-עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.

(

לא תמיד האדם שאתה מבקש לבייש ולהכלים לעיני החברה , מתבייש עקב יחס החברה אליו:

מִשְּׁמוּעָה רָעָה, לֹא יִירָא;    נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּיהוָה.
סָמוּךְ לִבּוֹ, לֹא יִירָא;    עַד אֲשֶׁר-יִרְאֶה בְצָרָיו. תהלים.

לעתים החברה משנה אורחותיה, ואורחותיה החדשים הגדירו מחדש מה היא בושה ומה הוא כבוד ומה הוא מכובד ומה לא ובמקום הזה:

עַל-כֵּן לֹא–נִירָא, בְּהָמִיר אָרֶץ; תהלים.

)

וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח:

ומשכך:

א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ:

כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ: מזמור תשעה ומאה.

א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד

יען כי:

כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ:

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ:  לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: ישעיהו.

הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: ישעיהו.

לעתים כדי להרשיע עני יש חקיקה שמרשיעה אדם שאינו פושע על פי תורת ישראל.

כמו הכנסה לכלא על עישון גראס.

חקיקה כזאת מכניסה ישר לכלא ואת בנו לפנימיא או לבית המחסה.