| לימודי חודש שישי, שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.
גם ממצווה זאת לבת הכהן ניתן ללמוד שהמשך הוא על פי האב ולא על פי האם: וּבַ֨ת-כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִֽהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל: וּבַת-כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִֽהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶ֘רַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל-בֵּ֤ית אָבִ֨יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ: פרשת קְדשִׁים. וּבַ֨ת-כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִֽהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר איש זר במשמעות של אינו כהן ומשכך עם בעילתה היא אסורה לקבל ולאכול מתרומות העם לכהנים אם התגרשה ואין לה זרע מבעלה היא שבה כנעוריה לאכול בקדש מהתרומות וזאת אם אין לה זרע, ילדים מהאיש שהיא התגרשה ממנו ואינו כהן, כך גם בנו או בתו במשמעות של זרע ממנו, אסורים לתרומות אלה ונחשבים זרים בשולחן התרומות של הכהן האב של האשה שהתגרשה מזר לכהונה וזרע לה ממנו. |
.