כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל

שִׁבְעַת יָמִים–שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם:  כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל–בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת: שמות.

כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל

אַךְ, כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל–כֵּן, תֹּאכְלֶנּוּ:  הַטָּמֵא, וְהַטָּהוֹר, יַחְדָּו, יֹאכְלֶנּוּ. רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; דברים.

כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ;

זאת אומרת שאיש או אשה  שלא אוכלים חמץ, במובן שהחמץ בימי מועדי פסח לא מגיע לדם שלהם- נפשם לא נכרתת מישראל. אין כל קשר בין ראיית חמץ או המצאות חמץ לכריתת נפש. הוצאת החמץ מן הבתים שלנו זאת מצווה לזכרון שעושים באהבה לדבר. אלה מנהגים ומצוות, לא בכל אי קיום מצווה או לא בכל חטא נכרתת נפש מישראל. יש מצוות שאם לא מקיימים אותם זה לא אומר שנכרתת נפש באי קיום המצווה זאת. יש חטאים שנכרתת נפש ויש חטאים שלא נכרתת נפש.

ובהמשך..

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:  כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף–וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.  תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.  בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ.  כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה–הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  וַיַּעֲשׂוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.   וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–עַל-צִבְאֹתָם: שמות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:  כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.

וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף–וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.

 תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. 

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה–הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ;

הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ;

זאת אומרת שאדם שלא מלו אותו, לא יכול להחשב אזרח במדינת ישראל נכונה.

נוצרי שלא מלו אותו- לא יכול להחשב אזרח בישראל.

תושב ושכיר שלא מלו אותו לא יכול להיות אזרח שווה זכויות בקרב ישראל.

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה.  חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  אִם-יִהְיֶה לָכֶם עוֹד, מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה–בְּיִשְׂרָאֵל. הֵן כָּל-הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי-הֵנָּה:  הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: יחזקאל.

וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא. וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ–תֶּבֶל הוּא. אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה:  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ.  וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.  כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם.

הֵן כָּל-הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי-הֵנָּה:  הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת:

ההומו הוא אדם שנפשו שעשה מעשה שכרת את נפשו מישראל. הוא נחשב זר לישראל הוא נכר ביחס לישראל וכך גם בנו:

מהבחינה הזאת להומו ובנו אסור לאכול בשולחן הפסח ככתוב:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.

בעת הזאת שרבנים שלנו נחשבים פושעים לאחר חקיקת חוק ההמרה שחקק אוחנה בכוונה של איסור חוקתי לפעול להשיב בנים אלה, אני טוענת שאסור לימול את בניהם של השוכבים את זכר משכבי אשה וכמובן שברור על פי תורתנו שאסור לקרב אותם לבתי כנסת לחגינו ומועדינו. אני טוענת שגם אסור לבנים להתחתן עם בנותיהם ועוד יותר אסור לבנות להתחתן עם בניהם.

הרבנות צריכה לחוקק חוק חדש שלנוכח חוק המדינה האוסר להשיב בנים אלה, להחיל איסור למול את בניהם ואיסור להתקרב למקומות ולחגים הקדושים לישראל על פי תורתו.