לַמְנַצֵּ֥חַ (לידיתון) לִֽידוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי: מזמור תשעה ושלושים.

יש שתי שמירות שהמשורר שומר , נשמר מהם, נזהר מהם ובהם:

נשמר מדרך:

אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י

נשמר בלשונו בדיבורו:

אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:

יותר למדתי בכיוון של שמירת לשון כשימת מחסום לפה בעוד רשע מבקש להסית שיחה למקום שיכול להפיל אותנו.

לשמור דרך, זה להשמר לא להגיע למקום כהולכים בדרך מסוכנת לנו, התנזרות ממקום שאורחותיו יכולים להפיל אותנו במקום הזה שרשע יעמוד נגדנו, ואם לא ידענו לפני ובכל זאת הגענו למקום הזה, זאת העיצה:

אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:

גם במקרה הזה היתה התנזרות מדרך, כהבדלות מאורחות עת בארץ: