בענין חוק החמץ, למחשבה:

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהֹוָה לָכֶם:  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה:בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: במדבר.

בענין חוקת הפסח , בית החולים נחשב טמא לחג גם הרופאים. ומחוץ למחנה. טמא, גם על פי תורת הזב:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא: וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא: כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְהַיּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא: ויקרא.

זאת אומרת שגם חטא לעשות את הפסח בבית החולים.

לחולים, לרופאים ולמשפחות, לעשות חודש אחרי.

הרופא אם לא במשמרת בפסח, יתרחץ יכבס בגדיו עד הערב ויעשה עם פסח עם משפחתו.

הרופא במשמרת פסח, יעשה החג בחודש אחרי. חופש מהעבודה וכו’.

וגם בשנה זאת, אזהרת נסיעה לאומן (אדם שנוגע בקבר, הוא טמא לחג)  וצו לשוהים בהודו, לא לעשות את הפסח במועדו, לא ללכת למרכזי חבד בהודו לעשות הפסח:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה: בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: במדבר.

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּֽחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אֽוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִֽים:  וְלָֽקְחוּ לַטָּמֵא מֵֽעֲפַר שְׂרֵפַת הַֽחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּֽלִי: שני  וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָֽיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶֽחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּֽבֶר: במדבר.

המקור של החג:

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָֹה: וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: ויקרא.

בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָֹה:

הקורבנות עושים מפה:

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם

הקרבת הקורבנות היא החל מהחמישה עשר לחודש.

שולחן הפסח הוא בערב של ארבעה עשר לחודש.

מי שטמא, יצא מחוץ למחנה מחוץ למושבות ישראל: ומי שבארצות הנכר כמחוץ לישראל עושה בחודש השני:

הטמא לחג הלין בפני משה על החמישה עשר בחודש על חוסר היכולת שלהם להקריב, זאת אומרת שהוא טמא גם בארבעה עשר לחודש וגם בשבעת הימים של הקרבת הקרבנות:

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

יש טענה שטוענת שאין בעיה שהוא ישב בשולחן החג והבעיה היא רק הקרבת קורבנות כי על כך הם הלינו, ברור שאם הם יחוגו את החג באותו יום בחודש השני, לשיטה זאת הטמא יחוג פעמיים את הפסח אין הגיון בדבר גם לנכח העובדה שהטמא מחוץ למחנה, לשולחן החג:

וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא: 

ויטמא את שישב עליו או יגע בו אחריו.

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:

כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:

צריך גם לחשוב מה קורה אם קרה המקרה שהטמא לחג בחודש הראשון, טמא גם בחודש השני במועד.

כמובן שגם הממזר לא יכול לעשות את חג הפסח וכל חג אחר מפאת האיסור על הממזר לבוא בקהל יהוה-

לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהֹוָה:  לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהֹוָה דברים.

וגם כרות שפכה, שפכת זרע, כמו הוריו של הממזר האיש ששכב עמה ונתן שכבתו בה..

ההבדל בין הפצוע לממזר ובעולת הבעל והאיש שאינו בעלה , שהפצוע כשיחלים אין בעיה  הממזר לא יוכל להרפא גם לאחר עשר דורות גם ההומו וילדיו טמאים לחגי ישראל יען כי הזרע שלו נטמא ומשכך גם משך זרעו:

בענין הטמא, ברור לכל שעל פי ציווי הבורא, ההומו הוא תועבה לישראל. הומו וילדיו טמאים לישראל וגם למועדי ישראל. אני טוענת שהרב לאו הוא חוטא גדול שבמשמרת שלו הוא מאשר רישום הומואים וילדיהם כיהודים. שולחן חג שיושבים בו הומואים וילדיהם הוא מושב טמא. לא לשכח, אלה אנשים שטוענים שתורת ישראל היא חושך. מוסדות הדת ונציגיהם בכנסת, גפני וחבריו הם בוגדים שלא מוציאים צו להוציא את התואר ישראל , יהודה, לוי וכהן מאנשים טמאים אלה. אנשים שטענים שהם חרדים לתורתינו וגפני הנציג שלהם בכנסת בוגדים שהם מאשרים  תרומות דם של הטמא הזה בישראל, את הרעל הזה צריך להוציא מבתי החולים.

חרד איפה שלא צריך להיות חרד ומתיר איפה שאסור להתיר.

ברור שההומו טמא להקרבת קורבנות בפסח, גם בחודש הראשון וגם בחודש השני.

אחרי אלפיים שנות גלות ההומו בא לירושלים ואומר שתורת ישראל ודבר בורא עולם הם חושך והוא דורש את ירושלים השלמה ואת גרוש הערבים ממנה ושזה האור מירושלים לגויים.

ההומו עושה דחקה מעצמו וגם מילדיו שבורא עולם ציווה להורגו והבן שלו שר עם ילדי הכיתה והגן והפעוטון- והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, שבורא עולם ציוה להרוג את אבותיו.. הוא לא יכול לשיר שבכל דור ודור לאבותינו ולנו, לא בדור הזה לילדים שלך… זאת דחקה על הילדים שלכם זוג הומואים..

לא חשבת על כך מר אוחנה, בורא עולם ציוה להרוג ולגרש  מהארץ הזאת את אבותיהם של ילדיכם, מבחינתי אתה דפוק בשכל שאתה שם את הילד שלך, יוצא חלצך, במקום הזה שמשפיל אותו ואת אבותיו.