לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף: הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה: בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה: שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ: וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי: וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם: לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי: מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם: וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ: תהלים- שחרית ליום חמישי.

עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

אֶשְׁמָע:

מי היא מצרים של העת ההיא, של עת פרעה שלא ידע את יוסף:

מצרים הזאת בעת הזאת עבדה עבודה זרה.

כעדות בספר יהושע:

וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה: יהושע.

ככתוב בהמשך מזמור זה:

שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:

יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: 

השמע ששמעו בעת עבדות מצרים זה שמע שאינו שומע לדבר בורא עולם, זאת שפה שאינה משמיעה את דבר בורא עולם, ללא תלות בסוג לשון למשל:

כורש שלא היה דובר עברית שמע לבורא עולם בלשון פרסית:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר:

וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ

קוֹל = שמע.

וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי: וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם: ישעיהו.

כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי:

רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם:

זאת אומרת ש:

שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

זאת שפה שלא שומעת לבורא עולם ואינה תלויית לשון.

גם נוצרים דוברי לשונות רבים שומעים לבורא עולם על פי תורת ישראל.

הם אומרים- THE LORD IS MY SHEPERD , THE GOD OF ISRAEL בכל לשונותיהם, גם באנגלית, גם ברוסית , גם בפולנית, גם באוקראינית וגם בגרמנית, גם ביוונית וגם בערבית, יש נוצרים דוברי ערבית, כמו פיירוז ממשפחת רחבני.

גם המוסלמים שומעים לבורא עולם והאלהים שהם שומעים לו ולדברו הוא האלהים על פי תורת ישראל ככתוב בקוראן בסורה 10:

“ונכרת את הים לפני בני ישראל; ופרעה וחילו רדפו אחריהם עד שטפמו השבלת. ויאמר פרעה: עתה ידעתי, כי אין אל מבלעדי אלהי ישראל; ואני מאמין בו” קוראן סורה 10.

והם אומרים זאת בערבית על כל הניבים וגם בפרסית.

זאת אומרת ששמע השפה אינו תלוי לשון במקרה זה ככתוב במזמור זה:

יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר

ולא לשכוח שגם מצרים כמו ישראל שבו לשמוע לבורא עולם:

וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה:  מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם

וחשוב לזכור שגם מצרים, חזרו בתשובה:

בענין הגר בישראל, גם הוא מחויב לשמוע:

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: דברים.

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ

“עובדיה הגר (1070, אופידו לוקאנו (אנ’), ממלכת סיציליה הנורמנית – 1150, צור (משוער), הח’ליפות הפאטמית) היה כומר ממוצא נורמני שהפך לגר צדק בתחילת המאה ה-12.” וויקיפדיא.

“בכתבי הרמב”ם יש תשובה לעובדיה הגר המכונה על ידו גם עובדיה המשכיל^[13], העוסקת במספר שאלות שהפנה אליו הגר. ביניהן מצויה השאלה האם יכול גר לומר את נוסח הברכה “אלהינו ואלהי אבותינו” ובכך להימנע מבושת פנים ולא להסגיר בפומבי את העובדה שהוא גר. הרמב”ם משיב לו בתוך הדברים:

“יש לך לומר הכל כתקנם, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל…; [משום ש]אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו, והם כל גר שיתגייר. … לפיכך יש לך לומר ‘אלהינו ואלהי אבותינו’, שאברהם עליו השלום הוא אביך! ויש לך לומר ‘שהנחלת את אבותינו’, שלאברהם ניתנה הארץ.”” וויקיפדיא.

בוויקיפדיא כתבו אלוקיינו ואלוקי, אני תיקנתי לאלהינו ואלהי, אני מעדיפה לכתוב כבתורה ללא האות ו’  וללא האות ק במקום האות ה’ ככתוב בתורתינו.

במחשבתי אודות דבריו של הרב משה בן מיימון לעובדיה הגר, אני מסכימה עימו מתוך מקום שמחשיב את עובדיה הגר לבן מאומץ בישראל ומשכך..

“בין הקטעים שנמצאו בגניזת קהיר והועברו לאוסף של אדלר בלונדון, נמצא כתב יד ובו פיוט הפותח בשורות “מי על הר חורב”, ובין המילים שזורים תווי נגינה קדומים. תווים אלו, המכונים נוימות, שמשו את הכנסייה הרומית במאה ה-13, וקיומם לצד פיוט עברי ממצב אותם כתיעוד הכתוב הקדום ביותר של מנגינה יהודית. כתב-יד זה, אותו מצא אלכסנדר שייבר, זוהה על-ידו ככתב-היד של עובדיה הגר הנורמאני, כפי שעולה מהשוואתו לקולופון שעל סידורו שנמצא עשרות שנים קודם לכן.” וויקיפדיא.

גם בענין ברית מילה:

חוזר בשאלה, חוזר בתשובה.

קוראן סורה 10.